באדיבות משפחת בן-שמואל - קבלו קולאז' (מסוג "ערימת תמונות") של הנסיכה, שנבחרה אגב להופיע גם בתמונת החודש

האם גם אתם, כמוני, ניסיתם במהלך הצפייה לעזור להסקי סיבירי המתוק להגות I love you ?

פרק ב' ובו יסופר על רוני הבוגרת

לסדר היום: אמרנו כבר שבסיפור ההמלטה הנוכחית מעורבות שתי "רוניות", וספרנו בפרק א' על רוני הצעירה.
כאן נספר על רוני הבוגרת, אותה הכרנו באפריל באמצעות פורטל פטקינג, שם יש למישל עמוד פרטי. רוני ששלחה לנו מפטקינג הודעה ושאלה אם אנחנו מוכרים גורים. לאחר שנוצר עימה קשר טלפוני היא סיפרה שהיא עוקבת אחר הבלוג של מישל, ואפילו היתה גאה לספר שהכניסה אותו ל-favorites שלה…
נתתי לה אז קריאת כיוון ראשונה שצפויה לנו המלטה ביוני.
הימים עברו-חלפו,  ואת הטלפון ממנה קבלנו לא מזמן, לאחר שמשפחתה של רוני הצעירה כבר קבלה את דאפי, ואנחנו החלטנו להשאיר לנו את דילן.
בשיחת הטלפון עימה התרשמתי, שבשונה מהרבה "מתעניינים" - מדובר באישה רצינית וכך גם כוונותיה, המעוניינת בגור איכותי. רוני ביקשה שאעזור לה למצוא בתוך ים ההצעות של יד-2 גור טוב מבית טוב. אני זוכרת שהיא שאלה בצורה הכי מפורשת וחכמה את השאלה הכי טובה, בעיני, שאפשר לשאול: "… אבל איך אדע אם הגור טוב?!".  החיבור עם רוני היה מיידי, רצונה הגיע אלי עמוק ללב, ובשלב הזה עלה על דעתי לעניין אותה בגורות הבלרוסיות של מורן, שבאותו שבוע עמדו לעשות עלייה.
To make a long story short -  רוני ראתה בבלוג של מישל את התמונה של הגורות, התאהבה קשות, הגיעה עם מורן לשדה התעופה לפני כשבוע, וקנתה את הגורה הבהירה מבין השתיים (בתמונה, זו משמאל).
שיהיה בהצלחה!
לסיכום, נדמה לי ששני הסיפורים של שתי ה"רוניות" הם מסוג הדברים המעולים בחיינו, שבהם כל הצדדים המעורבים מרוויחים בגדול, מה שנקרא win-win!

אגב, רוני בלוך היא אמא של יוני בלוך.

מוגש בזאת ניסיון חדשני להצגת תמונות בצורה קולאז' (באדיבות Picasa).
הקולאז' מכיל:
*  תמונות פרידה מדאפי (הבהירה מהשניים)
*  דילן ישן על כלי המיטה של גוני 
*  יובי, "כפילה" מקסימה של האחות של מישל (זו המתכחשת לקיומה), שבשונה מהאחות - הסכימה בשמחה להצטלם עם דילן. מתוקה!
מחכים לפידבק אם הקולאג' עדיף/לא עדיף על התצוגה הרגילה של התמונות.

בשני פרקים נביא בפניכם את סיפורן של שתי ה"רוניות".

פרק א' ובו יסופר על רוני הצעירה

את רוני  הצעירה הכרנו באמצעות הבלוג של מישל. וכך כתבה בתחילת יוני:

שלום ,
שמי רוני. אני בת 12 וחצי - בקרוב מאוד 13.
 נהניתי נהניתי לקרוא את הכתבות והמידע שאת משקיעה בו כל כך באתר. אני מאוד מתעניינת בנוגע לשיצו ואני רוצה לקנות אחד ממש בקרוב. שאלתי היא הם יש למורן - זה שקנית ממנו  את מישל אתר מסוים שבו אוכל לרכוש יותר מידע .
תודה מראש והמשיכי כך ,
רוני

כתבתי לה שלמורן אין כרגע שיצו אבל אצלנו מועד ההמלטה מתקרב… בהמשך כתבה רוני:

היי יעל ,
הבנתי שמישל אמורה להמליט בשבוע הקרוב , כעיקרון אני צריכה את הגור החל מתאריך 23.7.10 . במקרה גם היום הולדת שלי!  מכיוון שיום לפני - 22.7  אנחנו בדיוק חוזרים מצרפת, בני כמה בערך יהיו הגורים ??? , חשוב לי לחוות עם הגור את רגעיו הראשונים …
**אני מאוד רוצה לרכוש ממך את הגור מפני שנתת לי תחושה טובה  ואמון שאני יכולה לסמוך עליך .
***דרך אגב כמה בערך יעלה גור ??
 אני גרה בראשון לציון , בשכונת כרמים .
אני מגיל מאוד צעיר אוהבת מאוד כלבים ומתנדבת בעמותות לבסוף הוריי הסכימו עם ההחלטה שיהיה לי כלב.
כמובן שבחרתי בשיצו ! ממש "התאהבתי" בגזע אפשר לומר .

לפני כשבועיים, בתום מסע שכנועים שנמשך כנראה תקופה ארוכה, הצליחה רוני להביא את שני הוריה ושני אחיה התאומים אלינו, והם החליטו לקנות את דאפי, וזאת כתבה רוני לאחר הביקור:

היי יעל , בוקר טוב ,
 
שמחתי מאוד לקבל את הדוא"ל ממך.
אכן יצאנו בהרגשה טובה ושמחה ובידיעה שאנו מקבלים גורה מתוקה ,בריאה ומטופלת מבית כל כך טוב ואוהב
זה היה מאוד חשוב לי !!
את לא מבינה כמה אני מצפה ומחכה בקוצר רוח לקבל כבר את דאפי המתוקה !!
אשמח להתעדכן בכל הנוגע לדאפי ! 
כרגע אנו מתלבטים בנוגע לשם -אם להשאיר אותו או לשנות (אשמח לקבל דעה (
כמובן שאני מוכנה שתכתבי בבלוג של מישל את כל מה שאת מעוניינת לכתוב .
 
תודה רבה מעומק  ה-
רוני

סוף דבר: אתמול, יום ב' אחה"צ, לאחר חיסון ותילוע, מסרנו את דאפי הקטנה, האהובה והמתוקה לרוני.זה לא היה קל אך היינו שלמים עם זה!
עדיין מתרשמת מכוח החשיפה של הבלוג של מישל, שבאמצעותו התאפשר לנו להכיר ילדה נהדרת ואיכותית, ומשפחה נהדרת לא פחות. זאת כמובן היתה "צליפת בול" מבחינתנו - למצוא משפחה כזו (שגם יודעת להעריך איכות ובית טוב, כך אמרו). החשיפה באמצעות הבלוג חסכה לנו את דרך החתחתים, ולא נדרשנו לביקורי סרק מפוקפקים, של אנשים שבחלקם התבררו כסוחרים (!) שהגיעו דרך יד-2, וחפשו לעיתים קרובות רק את ה"שיצו" הזול… כפי שהיה בהמלטה הראשונה.
שמחים שהכרנו אתכם, משפחת בן-שמואל ומאחלים לכם הרבה הצלחה והנאה בגידולה של דאפי!

עד כאן פרק א'. בהמשך - פרק ב' ובו יסופר על רוני הבוגרת.

מעל גבי הבלוג של מישל שולחים מיליון תודות לאיציק האחד והיחיד, שהגיר זיעה והקים לנו בתבונת כפיו, וכפי שרק הוא יודע גינה יפהפיה, המותאמת לדרישות המחמירות שהצבנו בפניו. הגינה עומדת בשלושה קריטריונים מרכזיים: יש לה עיצוב פשוט ונקי; היא קלה לתחזוקה; היא לא צורכת הרבה מים.
הראשונים שחנכו את משטח הטוף הם כמובן דילן ודאפי, שמאוד נהנו לסייר בגינה (וגם יצאו מהסיור נקיים).
איציק יקר, תמיד ידענו ועכשיו זה כבר מעל לכל ספק, שאתה בעל לב זהב ונשמה אדירה! אין עליך ותודה מכל הלב!

עיתוי זה הכל בחיים (באנגלית, כרגיל, זה נשמע טוב יותר), למשל: מערכות יחסים קמות ונופלות סביב שאלת העיתוי; בחינוך וביחסים בינאישיים אתה יכול לומר את  הדברים המשמעותיים והקשים ביותר בעיתוי הנכון, ולפספס בגדול כשזה לא מתאים מבחינת העיתוי; בפן העסקי יש חשיבות רבה לקבלת החלטות ולביצוע השקעות בעיתוי הנכון; שיווק ופרסום נשענים חזק על העיתוי; איכות זמני השינה תלויה בעיתוי; באימוני ספורט העיתוי הוא משמעותי; בסדר היום הקולינרי יש חשיבות לעיתוי ועוד…
ולענייננו - גם ההחלטה להכניס כלב למשפחה צריכה להתקבל בעיתוי הנכון - למשל במקרה שלנו לא היינו יכולים להכניס כלב למשפחה בשלב בו הילדים היו צעירים. כלומר, היינו יכולים, אך הפרויקט לא היה מצליח ולא היינו נהנים מכך כפי שהיום, היות ולא היינו פנויים מספיק כדי להתמסר לכך כפי שנדרש (ואני לא נכנסת כרגע ל"תרבות" הכלבנית הקלוקלת בארץ, לפיה החלטות להביא כלב 'לילדים' מתקבלות לעיתים קרובות באופן לא אחראי, ובהתאם לכך גם ריבוי מקרי ההזנחה והנטישה בישראל).
לאחרונה נפל לי האסימון שאפילו ההמלטה של מישל באה אלינו בעיתוי מעולה, כששני האחים של מישל בחופשה ונמצאים חלק משעות היום בבית. אילולא כן הבית היה ריק מאדם בשעות היום, והיתה נדרשת היערכות מיוחדת מצידנו - ההורים. כך העומס מתחלק ע"פ כל בני משפחה, הגורים אינם לבד ונהנים מחברת אדם רב השעות (השיצואים ממש זקוקים לחברת אדם), זה אופטימלי וכולם מרוצים.
אמרנו כבר שהכל שאלה של עיתוי?

דילן  (מימין) ודאפי (משמאל) בני ארבעה שבועות נחים לאחר יניקה…
למטה מימין - גוני מחזיקה את דאפי.

מבקשת להפנות את קוראי הבלוג של מישל לדיון מאוד חכם ומעניין, לדעתי, אותו כתבה אמא של שלג סביב הסוגייה שבכותרת.

<

האם שמתם לב לצבע הסרגל?