האם גם אתם, כמוני, ניסיתם במהלך הצפייה לעזור להסקי סיבירי המתוק להגות I love you ?
בדיוק שאלתי את הד"ר איך אסתדר בהאכלת דילן ומישל, כי הוא נורא מתגרה כשהיא אוכלת את הגרונות, אבל אסור לו… בכלל, הודות לגוני ויותם, ששומרים עלי ומזכירים לי ש"החלטנו להביא את דילן גם כדי לעזור למישל לחזור לתזונה פשוטה שבסיסה מזון יבש…" - סוגיית המזון מקבלת בימים אלה תפנית מעניינת, ששוה ליחד לה פוסט נפרד. בקרוב.
בינתיים מוזמנים לצפות בהאכלת קצת יותר משני כלבים בסרטון הבא:
קשה לתאר את הדאגה למישל, שאינה אוכלת כמעט כלום בימים אלה.
תחושה מעיקה.
במקום זאת אני בוחרת לשתף את קוראי הבלוג בחוויה משפחתית מרתקת: נעה בן-הגיא, בת דודתי, ביימה את הסרט הדוקומנטרי "קרבת דם", המספר על פנינה, שהיתה בת 14 כשבשנת 1943 יצאה מביתה במושבה יבניאל ונעלמה. נעה, נכדתה של אחותה של פנינה *, יוצאת בעקבות הסוד המשפחתי ומגלה את ילדיה של פנינה חיים היום במחנה פליטים, חצי שעה מביתה בתל אביב, מחכים כבר שנים לטלפון מהקרובים היהודים.
חידוש הקשר בין המשפחות גורר אחריו אירועים בלתי צפויים המתרחשים מול המצלמה, ומחברים את כל השותפים לסאגה מטלטלת.
תראו מה קורה לנו - מניחים (לרגע) את המועקה המשפחתית סביב בריאותה של מישל, ומחליפים אותה במועקה משפחתית-לאומית…
אנחנו בודקים אפשרות להביא את הסרט לקיבוץ (שלג, אני ממש מכוונת אותו לפני כולם לאמא שלך).
* הסיפור בסרט הוא על משפחת סבתה של נעה מצד אמה. קרבת הדם שלי אל נעה היא מצד אביה, אהוד בן-הגיא.
עוד בסדרת סרטוני הוידאו "How to" , והפעם, איך לנקות ולהוציא את השיער מן האוזניים של כלבים ארוכי פרווה?
לאחר שצפיתם בוידאו, אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם שפעולה זו אינה כה חביבה כפי שזה נראה בסרטון. למעשה למישל זה כואב, מאוד לא נעים ובעיקר - מעליב! מי שאמון על הפעולה הוא אבא שלה, בזמן שכל יתר בני המשפחה מסתגרים בחדרים, כי אינם יכולים לראות את סבלה של המתוקונת… אתמול, למשל, לאחר המריטה היא נעלבה עד עמקי נשמתה ולקח לאבא של מישל זמן רב עד שהצליח לשקם בחזרה את האמון שלה בו…
ההבעה של השיצו היא מהותית ביותר, ואחת המשימות של כל מגדל לדעתי היא לשמור על מראה פנים מטופח בתקופה שבין התספורות… למרות הצילום החובבני - מוגש מידע שימושי ביותר:
ולא פחות חשוב - האם גם אתם מתפעלים כמוני מהסבלנות הרבה של זואי המתוקה?