אם גם אתם מתעניינים ושואלים למשל:
- מה הגודל של שיצו?
- מה האופי והטמפרמנט של שיצו?
- כמה טיפוח השיצו דורש?
- האם השיצו מנשיר שיער?
- מה בעיות הבריאות האופייניות לשיצו?
- מה אורך החיים של שיצו?
- האם שיצו זה גזע שמתאים עבורי?
- האם כדאי לקנות גור שיצו זכר או נקבה?
- איך לבחור את הגור הטוב ביותר מתוך השגר?
מצאתי קישור נחמד שמרכז מידע תמציתי באנגלית קלה ובסיסית. שווה!

לאחר תקופה שמישל "ניפנפה" אותו באופן שאינו משתמע לשתי פנים - דילן חזר בימים אלה לינוק, אמנם מעט אבל יונק, והוא או-טו-טו בן שלושה חודשים! הפרווה המפוארת שלו מעניקה לו נפח, והוא נראה כמעט בגודל שלה… משעשע לראות אותו תר בזריזות וביעילות רבה בין הפטמות השונות, עד שמתביית על הפיטמה המועדפת. לא ברור האם/מה הוא מוצא שם (ומקווים שאינו נושך אותה), אך המראה משובב.

באותה נשימה אך בכיוון הפוך, ורק לקוראי הבלוג המבטיחים לנצור לשונם, ולא להעלות על דעתם מחשבות שליליות בנוגע לבעלים: בשבת התכוונו לקחת את דילן בארגז האופניים לים. לפני שהספקנו להגיד ג'ק רובינזון הוא קפץ מהארגז… הלב שלנו פרפר כהוגן, אך התברר שהוא לא נפגע וחזר לתפקד כרגיל. בקיצור, מדובר ביצור אתלט חסר מעצורים, שחושף אותנו למצבים שאיננו מורגלים בהם (הוא הגיע לים בסופו של יום בקלאב קאר…).

הידעתם?
כ-100 כניסות לבלוג של מישל היו לגולשים, שעניינם כלל אינו בכלבי שיצו, וכל שחשקה נפשם בקיץ לוהט זה הוא במקפא מנגו. לאחר שהקלידו בגוגל את מילות המפתח האלה - קבלו בדרוג גבוה (מקום שלישי באלגוריתם של גוגל!) את המתכון המנצח שהוגש בבלוג…
באמת מומלץ בקור!

יומני היקר,
היום אספר לך בשמונה פרקים קצרים על בני, דילן, שהוא בימים אלה בן חודשיים וחצי.

פרק א' - הכותרת
בכותרת שבחרתי יש אולי קונוטציה שיכולה להטעות, והאמת היא ממש הפוכה - כשאני מנסה לאפיין את דילן יותר מהכל מדובר לדעתי ביצור הכי חי ושובב, שניתן להעלות על הדעת (לקורא המתמיד ידוע, כי זאת למעשה היתה הכוונה, כשההורים החליטו להשאיר לנו גור - שיהיה לי חבר להתרועע עימו).

פרק ב' - אז מיהו באמת דילן?
דילן הוא גור לבבי, פתוח לסביבה, מגיב נהדר לאנשים, אוהב להתנסות ולא חושש מדברים חדשים. פעולות שלי לקח הרבה זמן לעשות הוא עושה בצ'יק-צ'ק, למשל לצאת ולהיכנס מפתח הדלת הוא למד ממש בימים הראשונים, בעוד שעבורי זה היה ממש פרוייקט.

פרק ג' - גוּריות
ההתנהגות הגורית שלו מאוד בולטת - הוא לוקח גרביים, נעליים, מושך ונושך כל דבר, אבל בלי לגרום נזקים. בני ההמשפחה היו קצת מודאגים מהנשכנות שלו, כי זה, מסתבר, יכול די לכאוב, והם מספקים לו אובייקטים לנשיכה. מורן הרגיע אותם, שזה אופייני לגור (גם אני נשכתי? לא זוכרת? אמא אומרת שהנשיכות שלי ממש נעימות ועדינות לעומת אלה של דילן) ואין מצב שדילן יהיה כלב נשכן - כי הוא שיצו!

פרק ד' - פיסיות
גם מבחינה פיסית הוא חזק מאוד, מטפס בקלילות על גדר האבנים בגינה, קופץ מגובה רב ועולה לו על הפופים (חשבתי שיהיה לי פוף רק שלי, ובהתחלה נהניתי לעשות עליו תצפיות מלמעלה, אך מהר מאוד הבנתי שהוא כבש גם את המבצר הזה שלי).

פרק ה' - משחקים
בבית אנחנו עורכים מעין משחקי-קרבות ללא הפסקה - מין נשיכות הדדיות שאני תופסת לו את האוזניים וגם הוא נושך אותי, זה קצת דומה להיאבקות, כשאני מורידה אותו לאיפון, ואז זה מלווה בקולות יבבה שהוא משמיע. כללית, אני מוצאת עצמי הרב יותר פעילה גם בבית.

פרק ו' - אוכל
גם הגישה של דילן לאוכל בריאה ופשוטה - הוא לא עושה מזה עניין, פשוט ניגש ואוכל מה שמציעים לו, וזה משפיע גם עלי בצורה חיובית (גם לכך כיוונו ההורים ונראה שזה באמת מצליח). הד"ר מעריך (דילן שקל 1800 גרם לאחרונה) שדילן לא יהיה שיצו קטן כמוני…

פרק ז' - טיולים
בטיולים בהתחלה הוא גילה חששנות, ובהדרגה בימים אלה הוא לומד להגדיל הטווחים. בנוגע לטיולים אני יודעת שיש גישה שאומרת לא להוציא את הגור לפני החיסון השני (שאותו דילן יעבור רק בשבוע הבא), אך אני חושבת שהיציאות שלנו מבוקרות, ומאוד תורמות להתפתחות שלו, ואני בכ"א שלמה עם זה. אנחנו כמובן מקפידים לצאת כשלא חם, בעיקר בבקר ובשעות הערב, והוא מגלה כל פעם מקומות וריחות חדשים. אנשים שרואים אותו תמיד אומרים שהוא דומה לצעצוע ומאוד מתלהבים ממנו. אלי כמעט וכבר לא מתייחסים, אבל זה בסדר מבחינתי - אני מודעת לכך שהמראה הגורי העגלגל והמתוק  שלו מאוד מושך אותם…וזה גם מחמיא לי כאמא…

פרק ח' - ביתיות
עם כל הפתיחות, הנועזות והאתלטיות שהוא מפגין, אני מוכרחה לציין שדילן, הוא יצור זהיר וחכם ומקפיד להסתתר כל פעם שאני נובחת. יותר מהכל - בדומה לי הוא ביתי מאוד, והכי שמח בעולם לחזור הביתה. אמא ואבא סומכים עליו ולא דואגים כשאנחנו נשארים לשחק לנו בחוץ, כי הם יודעים שהוא תמיד יכנס הביתה בסופו של המשחק. זה ממש מצב טוב שאנחנו יכולים לאזן לנו - אני והוא, בין השהייה בחוץ לבין הכניסה לבית, בלי להיות תלויים במשפחה, ובלי להדאיג אותם שדילן לא יחזור הביתה.

עד כאן להפעם, יומני, וסליחה אם הארכתי. אני חושבת שהמהלך של ההורים להשאיר לי גור היה ממש חכם. אני מאוד נהנית לגדל את דילן לידי, הנוכחות שלו מעשירה לי את החיים, ועבורו, היות ונחסך לו מַעֲבר - זה המשך טבעי ונהדר, שלבטח תורם ויתרום לבטחון הבסיסי שלו בחיים!

אוהבת, מישל

באדיבות משפחת בן-שמואל - קבלו קולאז' (מסוג "ערימת תמונות") של הנסיכה, שנבחרה אגב להופיע גם בתמונת החודש

האם גם אתם, כמוני, ניסיתם במהלך הצפייה לעזור להסקי סיבירי המתוק להגות I love you ?

פרק ב' ובו יסופר על רוני הבוגרת

לסדר היום: אמרנו כבר שבסיפור ההמלטה הנוכחית מעורבות שתי "רוניות", וספרנו בפרק א' על רוני הצעירה.
כאן נספר על רוני הבוגרת, אותה הכרנו באפריל באמצעות פורטל פטקינג, שם יש למישל עמוד פרטי. רוני ששלחה לנו מפטקינג הודעה ושאלה אם אנחנו מוכרים גורים. לאחר שנוצר עימה קשר טלפוני היא סיפרה שהיא עוקבת אחר הבלוג של מישל, ואפילו היתה גאה לספר שהכניסה אותו ל-favorites שלה…
נתתי לה אז קריאת כיוון ראשונה שצפויה לנו המלטה ביוני.
הימים עברו-חלפו,  ואת הטלפון ממנה קבלנו לא מזמן, לאחר שמשפחתה של רוני הצעירה כבר קבלה את דאפי, ואנחנו החלטנו להשאיר לנו את דילן.
בשיחת הטלפון עימה התרשמתי, שבשונה מהרבה "מתעניינים" - מדובר באישה רצינית וכך גם כוונותיה, המעוניינת בגור איכותי. רוני ביקשה שאעזור לה למצוא בתוך ים ההצעות של יד-2 גור טוב מבית טוב. אני זוכרת שהיא שאלה בצורה הכי מפורשת וחכמה את השאלה הכי טובה, בעיני, שאפשר לשאול: "… אבל איך אדע אם הגור טוב?!".  החיבור עם רוני היה מיידי, רצונה הגיע אלי עמוק ללב, ובשלב הזה עלה על דעתי לעניין אותה בגורות הבלרוסיות של מורן, שבאותו שבוע עמדו לעשות עלייה.
To make a long story short -  רוני ראתה בבלוג של מישל את התמונה של הגורות, התאהבה קשות, הגיעה עם מורן לשדה התעופה לפני כשבוע, וקנתה את הגורה הבהירה מבין השתיים (בתמונה, זו משמאל).
שיהיה בהצלחה!
לסיכום, נדמה לי ששני הסיפורים של שתי ה"רוניות" הם מסוג הדברים המעולים בחיינו, שבהם כל הצדדים המעורבים מרוויחים בגדול, מה שנקרא win-win!

אגב, רוני בלוך היא אמא של יוני בלוך.

מוגש בזאת ניסיון חדשני להצגת תמונות בצורה קולאז' (באדיבות Picasa).
הקולאז' מכיל:
*  תמונות פרידה מדאפי (הבהירה מהשניים)
*  דילן ישן על כלי המיטה של גוני 
*  יובי, "כפילה" מקסימה של האחות של מישל (זו המתכחשת לקיומה), שבשונה מהאחות - הסכימה בשמחה להצטלם עם דילן. מתוקה!
מחכים לפידבק אם הקולאג' עדיף/לא עדיף על התצוגה הרגילה של התמונות.

יומני שלום,
עמר הפנתה את תשומת ליבי לכך שהרבה זמן לא כתבתי… כפי שאתה מתאר לעצמך זה לא בגלל שלא היה לי מה לכתוב…
בימים אלה הבית מתייצב יותר, וזאת לאחר שנפרדתי מדאפי שלי, שעברה למשפחת בן-שמואל, ולפי מה שאני מתרשמת הם משפחה נהדרת ואני בטוחה שנותנים לה שם הרבה חום ואהבה.
אני נשארתי עם דילן (מזל שאני לא הייתי צריכה להחליט במי לבחור…). הוא שובב גדול ומכניס אנרגיות גוריות טובות. אני כבר יכולה להצביע על קווי האופי שלו, שהם די שונים משלי: הוא לא מסובך בענייני אוכל, הוא אתלט, הוא לומד יפה מאוד הרגלי ניקיון, ויותר מהכל - הוא זורם עם החיים, פתוח לסביבה, לאנשים, לדברים חדשים, מתנסה, מעיז… בלילות הוא רגוע וישן בנינוחות, אני חושבת שהנוכחות שלי מעניקה לו ביטחון ושקט, בשונה מרוב הגורים שגדלים בלי אמא שלהם.
אתמול, למשל, בקרנו אצל סבא וסבתא בדגניה ב' (מעניין שאת "היציאה" הראשונה שלו הוא דווקא עשה שם ולא במעגן-מיכאל) - הוא היה כמובן אטרקציה שם, והסתובב לו בחופשיות בין האנשים, מבלי לחשוש ובלי ש"נדבק" אלי כלל.
גם בבית של סבא וסבתא, עם כל הדודים והדודות והילי  וגאיה הקטנטנות שהיו שם הוא הרגיש נהדר - הסתובב לו בגאווה, עשה פיפי על עיתון ואכל כמו שצריך.
לסיכום, אני חושבת שבגלל שהוא גדל איתי ולא עבר טראומה של ניתוק ומעבר - הרבה יותר קל לו בכל הפרמטרים. נדמה לי שגם ההורים יסכימו איתי שהוא מתחיל את הדרך ברגל ימין.  כמובן שמבחינתי זה כייף גדול, אנחנו משחקים הרבה ועושים הכל ביחד - וזו הרי הייתה כוונת ההורים כשהחליטו להשאיר אותו.
שבת שלום,
אוהבת, מישל

בדיוק שאלתי את הד"ר איך אסתדר בהאכלת דילן ומישל, כי הוא נורא מתגרה כשהיא אוכלת את הגרונות, אבל אסור לו… בכלל, הודות לגוני ויותם, ששומרים עלי ומזכירים לי ש"החלטנו להביא את דילן גם כדי לעזור למישל לחזור לתזונה פשוטה שבסיסה מזון יבש…" - סוגיית המזון מקבלת בימים אלה תפנית מעניינת, ששוה ליחד לה פוסט נפרד. בקרוב.
בינתיים מוזמנים לצפות בהאכלת קצת יותר משני כלבים בסרטון הבא: