ערב ראש השנה תשס"ט.
לפני שהגענו לגמלא לחוג עם המשפחה את החג, הצפנו אחה"צ לקיבוץ דפנה (סוף העולם, ימינה) לפגוש את ארמני.
המתוק היה מאוד החלטי בניסיונות הזיווג של מישל, עבד קשה, התנשפף וקפץ עליה ללא הפסקה. למעשה הוא לא עזב אותה לרגע במשך השעתיים שהיינו שם. היא מבחינתה היתה מוכנה להשתובב, להסתובב איתו בדשאים המדהימים ובבוסתני הפרי של דפנה, אבל לא מעבר לכך. מפאת צינעת הפרט של הקוראים לא ניכנס לתאורים יותר מפורטים של הסיטואציה.
בהתייעצות online עם מורן עלו שתי השערות:
1. לאור החלטיותו של ארמני המנוסה מישל בשיא ייחום, אך היות והיא פונקת, מופנמת, לא בוגרת ולא מנוסה עולה קושי להיזדווג, למרות שהתנאים בשלו.
2. לאור הכרות עם אמה וסבתה של מישל - בדומה להן היא מודעת לצרכים שלה, יודעת לעמוד על דעתה ואינה קלה להשגה, משמע, מישל כנראה אינה מוכנה לזיווג כי אינה בשיא הייחום.
אנחנו נטינו לקבל את ההשערה השנייה, והחלטנו שעם כל הקושי שבדבר, נעלה צפונה שוב, ביום ד'. יתכן ואז נוכל לקחת איתנו את ארמני למעגן-מיכאל, מה שיקל מאוד על האופרציה.

חג שמח!

* יש תמונות חדשות מהמפגש בגלרייה.

לכל קוראי הבלוג של מישל -

 שנה של הנאה, אושר, אהבה, ליטופים ונישוקים.

הייחום של מישל נמשך אך אנחנו מתקשים להצביע על אינדיקציות ברורות באשר ליום ליום הקריטי. היא מלקקת עצמה ולא משאירה סימני דם, ולכן קשה לדעת איפה היא עומדת במחזור הייחום. הסתמכנו על כך שנוכל להפגיש אותה עם ארמני באופן יומיומי, ועל כך שלדברי מורן הוא מנוסה ו"הוא כבר ידע".
מה שלא צפינו הן הנסיבות החדשות שנוצרו - ארמני נסע אתמול באופן לא צפוי צפונה למשך שבוע, בשל אבֶל במשפחה. אנחנו משתתפים בצערה של סנדרה.
היות והבנו שארמני משמש משענת חזקה לילדים בשעתם הקשה, לא ניתן להביא אותו למעגן-מיכאל כפי שהיינו רוצים.

מה האפשרויות שעומדות לפנינו במצב העניינים החדש?
1. לסוע צפונה למפגש עם ארמני. יש לקחת בחשבון שהנסיעה רחוקה, וההימור גדול לאור העדר אינדיקציות חד-משמעיות*.
2. להפגיש את מישל עם זכר מזדמן מהאינטרנט. האינטרנט מלא בזכרים זמינים מהאיזור שישמחו לזווג את מישל (תמורת גור). כולם לדברי הבעלים יפים ומעולים. יש לקחת בחשבון שאנחנו יכולים לאבד את הבטחון באיכות קוו הגידול שהיה לנו בהרבעה עם ארמני; לקנות חתול בשק או שיצו בשק; להמר על בעיות גנטיות, או על זכר שהוא גדול במידותיו ביחס למישל.
3. לדלג על ייחום זה עם כל המשתמע מכך.
4. להרביע עם זכר אחר שמורן מכר. זכר זה צעיר ולא מנוסה, ויש לו גם קרבת משפחה למישל. הכלאה עם קרוב משפחה  (Inbreeding)  אינה רצויה.
5. לקנות מוטרינר ערכת ייחום, שעשויה לתת מידע מהימן על מועד הייחום, ועל בסיס מידע זה להגיע במועד האופטימלי צפונה לארמני*.

* הפוטנציאל של הרבעה בצפון הוא מעט פחות טוב, כי ארמני אינו ב"מגרש הביתי" שלו.
דילמות. נשקול צעדינו. נעדכן בהמשך.
שבוע טוב.

היום הבחנו שאיבר המין של מישל גדל, התנפח והתקשה באופן משמעותי! עד כדי כך שהיא היתה מאוד רגישה ולא איפשרה לנו לגעת באזור. בביקור הבוקר אצל ארמני הוא אכן ריחרח את מישל ביתר רצינות, אך לא מעבר לכך.
בשעות הצהריים הבחנו לראשונה גם במעט דימום פנימי, מלווה בריח קל. מישל דאגה ללקק ולנקות את עצמה, כך שכמעט ולא הותירה עקבות. הממצא המרעיש גרר את  אבא של מישל לרוץ בהול לארמני… ואכן, נערך אצלו ביקור נוסף בצהריים, וגם הוצאנו אותו בהזדמנות זו לטיול (כייף לגדול לטייל עם שני שיצואים מתוקים כאלה!). מה שבלט בטיול המשותף היה דווקא התעניינותו הרבה של עזיז רז, כלב הוויפט השובב במישל. גם בייחום הקודם, שהיה מאוד מינורי - הוא הראשון מבין כלבי הקיבוץ שהגיב למישל. מחמיא.
לדברי מורן למעשה אנחנו רק בתחילתו של התהליך, היות ויש לספור תשעה או עשרה ימים מיום הדימום, מה שאומר שהימים הקריטיים יהיו רק לאחר החג. נדרשת מכולנו סבלנות רבה. לא קל.
עד כאן להיום.
נשתדל בתקופה הקרובה לתאר באופן המיקרוסקופי ביותר את התפתחות התהליך.

ובכן, רצינו לשתף את קוראי הבלוג הנאמנים שלמישל התחיל ייחום! הפעם זה רציני ואי-אפשר לטעות בכך. איבר המין מתנפח ומתקשה, וגם נדמה שטמפרטורת הגוף עולה (ייחום, שורש ח.ו.מ). מישל מעט יותר עייפה וישנונית, אבל חוץ מזה היא מתוקה וחביבה.
אנחנו מפגישים אותה על בסיס יומיומי עם ארמני. ממש יצא נהדר שהוא הגיע לקיבוץ, והמפגשים איתו זמינים. בינתיים ארמני לא מראה התעניינות מיוחדת.
לפי דברי מורן הוא כלב מנוסה, ואפשר יהיה לסמוך עליו שהוא כבר יידע מתי לפעול (בלשון עדינה, למען צנעת הפרט של הקוראים).
האמת, שמעבר להתרגשות הגדולה, אלה אכן ימים ראשונים, והייחום המשמעותי לא צפוי בשלב זה, אלא בעוד כשבוע. הוא גם צריך להיות מלווה בדימום, שאותו עדיין לא ראינו.
יתכן בכלל שהימים הקריטיים יצאו בראש השנה, והיות וארמני יבלה עם משפחתו בצפון, וכך גם אנחנו - נצטרך ליצור מפגש צפוני!
חכו לעדכונים.

הבלתי יאומן קורה. קהילת השיצואים בקיבוץ ממשיכה להתרחב, והופכת לקבוצת עלית בעלת אפיונים ייחודיים, המתחילה להיות מוכרת ברחוב הקיבוצי..
קצת היסטוריה, בקצרה:
זכות הראשונים מגיעה ללולו הקטנה של רחלי וצבי.
אחריה הגיעה מישל.
השיצו השלישית - סוקי .
הרביעית במספר היא בייבי.
שיצו חמישי הוא בוני.
לאחריו הגיע  ארמני, שחזר למורן לאחר תקופה קצרה.
השיצואית השישית שהגיעה היתה בריג'יט.
זהבה - השיצואית השביעית!
ו… לפני כמה ימים ארמני, עליו דובר כבר רבות בבלוג, עשה Comeback! ארמני הגיע לנעם, עדן וסנדרה כנעני! ארמני, יפהפה ומתוק מתמיד, הוא השיצו השמיני בקהילה. ברוך הבא למעגן-מיכאל. מאחלים לך שתמצא בית חם ואוהב. אוהבים אותך מאוד!

יומני היקר שלום,
היום אני רוצה לספר לך לאן אני הכי-הכי אוהבת ללכת לטייל.
גל, האחות הגדולה שלי, שקצת מתכחשת לקיומי, עובדת ברפת. בכלל, גם סבא וסבתא שלי ודודים שלי עובדים/עבדו ברפת, גם אבא שלי ויותם עושים שם תורנויות, ולכן גם לי יש יחס מיוחד למקום.
כשאמא הולכת לבקר את גל בחליבה היא לוקחת אותי איתה. כך גם עשינו אתמול בערב. אני מתה על הריח, ויכולה להסתכל על היצורים העצומים האלה במשך שעות. כשאנחנו מטיילות לסככות אני נעמדת קרוב לגדר, הפרות מתקהלות סביבי, מוציאות את הראש שלהן מפתח הגדר ומנסות ללקק אותי. יש להן לשון אדירה, שקצת מפחידה אותי, למרות שאני מאוד סקרנית לתחושת המגע ולכל הכרוך בכך. חבל שלא צילמנו את הסיטואציה, כי אמא אומרת שיחסי הכוחות יוצרים דינאמיקה מאוד מצחיקה.
כשאנחנו באות לראות את גל במכון החליבה, אני לא יכולה להסתובב לי להנאתי - אמא מחזיקה אותי על הידיים, כי השטח רטוב. הבעייה היחידה בכל הסיפור החוויתי והכייפי הזה היא, שאני חוזרת הביתה עם ריח חזק שנדבק לי בפרווה, וגוני מתלוננת שזה קצת מפריע לה בחיבוקים… אבל לא נורא - היא מתגברת.

עד כאן להיום. להשתמע, מישל

הי, אני יודעת שאתם לא מסתכלים לאן שאתם צריכים להסתכל…
מישל

דרן רוז עליו כבר כתבתי , מנסח 13 שאלות  שיש לשאול לפני העלאת פוסט לאויר. אחת מהשאלות בודקת האם הפוסט עשוי להביא לקוראיו תועלת. נדמה לי, שהפעם, לשם שינוי, הפוסט עונה על הקריטריון:
ובכן, כשרצינו לקחת את מישל לחופשה באחד הצימרים בצפון נתקלנו בקושי רב, ואף אחד מבעלי הצימרים שהתקשרנו אליו לא הסכים שנצרף אלינו את מישל. מעליב ולא מוצדק. הסברתי לעצמי ש"הם" לא מכירים את מישל, ולא יודעים כמה היא מתוקה וכמה היא נקייה, וכמה היא חלק מהמשפחה.
במחשבה נוספת ועם יד על הלב - אם היה לי צימר להשכרה, בתרבות הישראלית הקלוקלת, בטח גם אני לא הייתי נותנת לכלבים להיכנס, ולכן כיבדתי את אותם בעלי הצימרים.
ובאותו עניין - לפחות לחופשה הבאה - לאחרונה מצאתי ב"נענע" מידע שסוקר רשימת צימרים בארץ, שבכל-זאת מוכנים להכניס כלבים. עוד מידע ב-dogblog על מקומות ידידותיים לחיות המחמד בחו"ל,  ועוד קישורים בנושא נסיעות וחופשות עם בע"ח .
העיקר לבלות, וכמה שיותר.