קשה הפרידה וגם כואבת, אך אנחנו נאלצים להיפרד משתי המתוקות שלנו. עוד ידובר רבות בגורות, ועד כמה שזה תלוי בנו - נרצה לעקוב ולהיות מעורבים בהתפתחות שלהן. ניסינו בכל כוחינו ואנחנו מקווים שפמקה ופיונה אכן הגיעו לשתי משפחות חמות ואוהבות, כפי שלילו, אחת מיקירות הבלוג אומרת. מוגש בזאת סרטון פרידה.
היו שלום ושבת שלום.
כדי לאוורר מעט את העיסוק האינטנסיבי בגורות, אני מבקשת לשתף אתכם באירוע אחר לגמרי שנכחתי בו.
במסגרת אירועי המוסיקה "לחלוצי הזמר והחנוך המוסיקלי בישוב העברי" בסמינר לוינסקי נערך אמש ערב מחווה לסבי, יהודה שרת. הערב בחלקו הראשון נקרא "משיחים ביהודה" וכלל הרצאות של אנשי שם שדברו על הלשון העברית של שרת, על אמנות במציאות, על הצומת של ציונות ופוליפוניה, על הקשרים משפחתיים ועל אישיותו הייחודית של שרת. החלק השני של הערב היה קונצרט "ואולי…" שבו שרו מקהלות מיצירות שרת, בליווי דברי קישור ובתוספת דברים שנשאו שלושה בני הדודים יקרים של אבי.
כל מי שנשא בערב זה דברים, היה מרשים בבקיאות שלו במוסיקה של שרת, גם המנחה, המנצחים והמקהלות עשו את עבודתם נאמנה במגבלות האוביקטיביות. אני מלאת הערכה והוקרה לכל מארגני ומשתתפי הערב שבחרו לעסוק דווקא ביצירת שרת, שאינה קלה לעיכול.
אבל, ויש אבל גדול - המארגנים חטאו ברצונם לפרוס את כל היריעה העצומה של שרת על כל סגולותיה, רב-גוניותה ועומקה. זה פורמט בלתי-אפשרי. זה פורמט שגוי מהיסוד, וזה בבחינת "תפסת את המרובה - לא תפסת". גם כמדובר בקהל איכותי שוחר זמר עברי, סבלני ומתעניין - והיה שם קהל מעולה שבמעולים - לא יתכן ש"משיחים ביהודה" במשך שלוש שעות רצופות, ולאחריהן מתכנסים לקונצרט (המכיל אף הוא המון מלל ופחות מידי מוסיקה) במשך יותר משלוש שעות נוספות.
תחַשבו את הסך-הכל (נטו. לא כולל קפה ונסיעות). פספוס גדול. חבל.
ביקורת של חגי חיטרון (אותה ראיתי לאחר כתיבת הפוסט).
שעת בקר מוקדמת. הבית שקט. גם מישל והגורות ישנות את שנתן. מסתבר שהן בחרו לישון הלילה עם גוני, לאחר שהיא שמה מזרון בסלון כי לא הרגישה טוב. יתכן וזו הסיבה שלילה שקט עבר על כוחותינו. מתוקות.
מרתק לראות את מגוון הפוזיציות שבהן הן נרדמות. לעיתים קרובות פמקה בוחרת להניח את הראש על מתקן המים, פיונה, כמו מישל, נרדמת לפעמים על הגב, פעם הן מכורבלות אחת בתוך השנייה, ובדרך-כלל הן בתוך חיקה של מישל…
הן כ"כ מקסימות שהכתוב לא יצליח לתאר זאת - אסטתיות ובעלות מבנה גוף מושלם, פרופורציוני ביותר, אגן השמנמן שמעניק להן תנועת גוף שאי-אפשר לעמוד בפניה. גם ההתפתחות שלהן מעל לכל הציפיות- הן פעילות ושובבות, אוהבות לשחק בחוץ, לטייל ולהתנסות בסביבה הפתוחה. כל אחת עושה זאת בדרכה - פמקה יותר עצמאית ונוטה ל"תפוס מרחק", פיונה שומרת על יותר קרבה למישל. בקרבות שהן מנהלות פמקה בדרך כלל עושה לפיונה איפונים, אך נראה שזו דרך משחק שיש בה שיתוף פעולה מלא מצד שני הצדדים. השונות בינהן מתבטאת גם בכך, שפיונה אוהבת להתכרבל בחיקנו, ואילו פמקה פחות נותנת את עצמה.
מישל ממציאה לה שיטות לשלוט על הגורות, למשל כשהיא רוצה שהן ייכנסו הביתה היא מוצאת ענף אטרקטיבי ופוצחת בריצה מהירה לעבר פתח הבית, בתקווה שהגורות ירוצו אחריה.
מבחינת הרגלי הניקיון הן מתקדמות נהדר ואנחנו פחות ופחות מוצאים הפתעות בבית - הן לומדות לעשות את הצרכים על העיתון, ונראה שהשהייה בחוץ גם מיטיבה כאן.
אם לסכם, האישיות של כל אחת מהגורות מתעצבת בימים אלה, האינטראקציות ביננו מתחזקות, מה שגורם לנו להתאהב בהן מיום ליום יותר ויותר, ומה שיעשה את הפרידה קרוב לוודאי לקשה עד בלתי-נסבלת.
שבוע טוב!
אמהות אליבא דה-מישל משמעה…
אנחנו נפעמים כל רגע ורגע מעוצמת המסירות והנתינה שלך מישל, אוהבים אותך!
הגורות מתוקות שקשה לתאר - נמרצות, יפהפיות, משחקות אחת עם השניה ועם מישל ומשעשעות ביותר. כל יום הן מראות לנו משהו חדש שהן יודעות לעשות. ההתפתחות שלהן כ"כ מהירה שקשה לשחזר את הדברים.
סופר לאחרונה שאבא של מישל הגדיל להן את המיטה, אך לאחר ימים ספורים התברר שמימדים אלה לא מספקים להן די גרויים. השלב הבא היה לתחם להן חדר שלם למישחק. החדר מכיל מיטה מרופדת שנשארת יבשה בדרך-כלל, היות והגורות עושות את צרכיהן על עיתונים ולעיתים גם על הריצפה. בחדר יש צעצועים מרשרשים שהן נהנות לשחק איתן, ויש כריות של מישל, שהן בוחרות לישון עליהן במקומה.
גילינו במהרה שגם תיחום החדר אינו עונה לגורות על הרצון שלהן לגלות עולם, ובימים אלה אנחנו משחררים אותן לסלון כשאנחנו נמצאים בבית. אז הן עושות אינטרוואלים עם גוני ונהנות להסתובב במחיצת בני-הבית. אם יתחמם מזג האויר אחנו מתכננים בקרוב להוציא אותן מעט לשמש, כמובן באופן הדרגתי.
מישל מדהימה אותנו באמהות שלה - מצד אחד דואגת, מטפלת, מנקה, מצד שני יודעת לקחת לעצמה את הזמן לטיולים עצמאיים, לא מוותרת על המשחק שלה, ויודעת "לשחרר את החבל" כשצריך, מצד שלישי מגלה בטחון בסיסי ושקט כשאנשים זרים מבקרים - היא מתבוננת ומשגיחה במתרחש על כל צעד ושעל, אך אינה תוקפנית ומקבלת יפה את האורחים שפוקדים אותנו.
נדמה שאי אפשר לצפות ליותר. אנחנו, יש להודות, אמנם עובדים סביב השעון וסביב הגורות - מנקים, מחליפים כלי-מיטה, מאכילים וגם שינת הלילה שלנו משהו… אך למרות זאת אנחנו נהנים מכל רגע של החוויה שנקרתה בדרכנו, ולא היינו רוצים לפספס אותה בעד שום הון שבעולם.
שבת שלום.
