את דוד רני הזכרתי בהקשרים די דרמטיים כמה  וכמה  וכמה פעמים בבלוג,
אבל דבר לא ישווה לאירוע האחרון שפקד אותו -
לרני ולירון נולדה תינוקת משגעת, שכמו יצאה מהאגדות ושמה בישראל הילי.

מזל טוב, חמודים, הרבה אושר גם לסבים ולסבתות, ששמחתם אינה יודעת גבול בפתח-תקווה ובדגניה ב',
נשיקות וחיבוקים שלוחים אליכם מכולנו.

בתקופה האחרונה אני מתלבטת בנוגע לבעיית התנהגות של מישל. היא נוהגת לצאת בשעות הערב ולהתחיל לנבוח. לא הצלחנו להבין את פשר הנביחות, ולמי הן מופנות. יתכן שהן קשורות לכלבה שכנה שמפחידה אותה, אך נראה שזה מעבר לכך. בכל מקרה הנביחות הפכו לתופעה מטרידה ומדאיגה. בתחילה חשבנו לתת לה לנבוח לפרק זמן קצר, אבל התופעה המשיכה, ואז נאלצנו כל פעם להכניס אותה הביתה, והיא היתה יוצאת שוב וחוזר חלילה.
המחשבות שלי היו מאוד לא נוחות - בעיקר לקח לי זמן להכיר בכך שיש לדבר המושלם שלנו הפרעת התנהגות. התחושה היתה שלא יהיה מנוס מלהזמין מאלף, שיפתור את ההפרעה ויחזיר לנו את מישל להיות כלבה שקטה ונעימה לסביבתה.
בצר לי, ולמען האמת לאחר שהתגברתי על הבושה - שיתפתי לפני ימים ספורים את הד"ר בבעייה. הוא נתן לי הנחייה מאוד פשוטה - כל פעם כשמישל מתחילה לנבוח, לצאת אליה ולהגיד לה "שקט" באסרטיביות. הייתי די סקפטית אך שיתפתי את בני המשפחה בדרך הפעולה, כדי שכולנו ננהג בעקביות, וכך אכן פעלנו לאחרונה.
קשה לתאר את האפקטיביות של העצה הפשוטה והכמעט טריוואלית הזו. זה מסוג הדברים שאתה שואל את עצמך איך לא חשבת על זה לפני כן. מישל פשוט הפסיקה לנבוח, ואם היא מתחילה בכך, היא מייד מפסיקה ברגע שרק רואה אותנו בפתח הדלת. התופעה פשוט נעלמת בימים אלה כמעט כליל, כאשר יש התקדמות ניכרת מיום ליום.
כבר דובר רבות על כושר הלמידה והאיטליגנציה הרגשית, שעל בסיסם מתאפשר כנראה ללמד בקלות יחסית את השיצו ולמגר התנהגויות לא רצויות, והכל בזכות דרך פעולה שאין פשוטה והגיונית ממנה. מדהים.

ואם דובר בשבח הדברים הפשוטים, הקשיבו ל- Vanessa Amorosi - The Simple Things

שלום יומני היקר,
המון המון זמן לא כתבתי לך וכמו שאתה יודע, זה לא שלא עברתי דברים בחיי… נהפוך הוא - משום שתפקדתי כאם במשרה מלאה, לא הייתי פנוייה , ורק עכשיו, כשאני שקטה ובטוחה שהגורות שלי בידיים טובות - אני מתפנה לבלוג סו"ס.
אבא שלי לא בארץ, וגם גל לא בבית בסוף שבוע זה. נשארנו רק אני, יותם, גוני ואמא. מזג האויר מאוד סוער פה, רוחות חזקות ומטרי גשם מפתיעים בעוצמתם. אמא עבדה בבקר במועדון, ולאחר שחזרה יצאנו יחד לטיול, בהפוגות שבין הגשמים.
אני מאוד אוהבת לטייל לאחר הגשם, כי הכל מריח אחרת, ואז אני נעצרת כל רגע להריח את הניחוחות החדשים והמרעננים של הצמחים, האדמה, הדשא. אפילו האוויר מריח אחרת, וזה מרתק אותי. בטיולי שבת, בשונה מיום חול, אמא הולכת איתי בנינוחות ומאפשרת לי להתעכב איפה שאני רוצה וזה כייף גדול.
רציתי לספר לך גם שאתמול ביקרתי את ארמני, ושיחקנו ביחד - נורא התגעגעתי אליו.
אם כבר הזכרתי את ארמני - אמא סיפרה שהוגו, אחד הבנים של ארמני מאמא אחרת (ככה זה אצל כלבים) הגיע למשפחת בירן ואני מצרפת תמונות שלו. תראו את המבט הטוב ומלא ההבעה שלו, נכון שהוא יפיוף אמיתי כמו אבא שלו…? להדַי ומשפחתו - הרבה הצלחה ושתהנו מהוגו המתוק.
שבוע טוב לכל קוראי הבלוג, ממני, מישל

קבלנו סימן חיים מפמקה, ובשמה החדש - סאם! סאם עברה למור מנתניה, ונראה שהיא מטופחת ואהובה בביתה החדש. מור מספרת שהיא ישנה איתה במיטה, מה שאפילו למישל אסור…. סאם גדֵלה עם כלבת טרייר בשם לואי, שלפי דברי מור סאם משגעת אותה. כייף לה, שבשונה מאמא שלה יש לה חֶברה של בני-מינה. יש לנו הרגשה שאם מישל היתה גדלה עם עוד כלב בבית זה היה הרבה יותר מעניין לה וגם בעיות האכילה שלה היו נפתרות, אך זה רק בגדר פנטזיה. נחזור לסאם - התחושה שלנו בנוגע למעבר היא טובה מאוד - אנחנו רגועים וחשים שיש מי שדואג לה כמו שמגיע לה.
אנחנו מקוים שבקרוב נתראה עם מור וסאם וממש מחכים לפגישה בכיליון עיניים, למרות שהד"ר יעץ להשהות זאת כדי לא לבלבל את הכלבות. ראו תמונות של סאם המתוקה בביתה החדש.

בחירות 2009, ביקור אהוד ברק במעגן-מיכאל. זהו את הדמות הבולטת (וזו לא ברק) ואת מטבע הלשון הנהדר שטבעה לפני שקבלה את הנשיקה:

<

בכלל לא שייך למישל, אבל שווה לחלוק עם קוראי הבלוג -
החלפנו אתמול בספריית הוידאו את הסרט הצרפתי "כשהנערים שרים" (Les Choristes, 2004). מסתבר שא', שהמליצה לנו על הסרט קלעה בול! זו היתה היתה הנאה צרופה וכייף גדול. נראה שהפסדנו את הסרט בתקופה שהיינו בהולנד. מעל הכל יש בסרט מוסיקה מעולה… או המוסיקה! צפו בטריילר של הסרט:

בעוד 72 שעות תסתיים תחרות היצירות של שטראוס.
אתם מוזמנים לראות את היצירה של גוני ולהצביע לה (באמצעות הדרוג).

שלום לקוראינו הנאמנים,
ראשית, התנצלות: בלהט האירועים שכחנו לבשר שביום ב' 2/2/09 למישל היה יום הולדת שנתיים. אנחנו מנצלים במה זו כדי לאחל לך, מישל מתוקה שלנו, שתמשיכי להיות בריאה ויפה ושמחה, ושימשיך להיות לנו כייף גדול איתך. אוהבים אותך!
ומה חוץ מזה? - נפרדנו כאמור מפמקה (שנקראת בשמה החדש סאם, כמו כלבת הגולדן שהיתה לנו פעם) ומפיונה (שנקראת בשמה החדש פיבי, כמו אחותה הגדולה). הראשונה הדרימה לנתניה והשנייה הצפינה מעט לעין איילה. נראה שהן אהובות ומטופלות היטב וזה מה שחשוב. יתכן שבסוף השבוע נתראה עם סאם, וכמובן שנעדכן מרשמי הפגישה בבלוג.
ואצלנו? מישל ועימה אנחנו חוזרים בימים אלה לשיגרה מבורכת - מוציאים את מישל לכמה שיותר טיולים, כדי לעזור לה להתגבר על השינוי. הלילות שקטים, הרצפה נקייה, ופתאום לגדל כלב אחד בוגר לא נתפס כמעמסה כ"כ גדולה…
ומישל? היא חזרה להיות הגורה שלנו - אהובה, מחובקת ומנושקת. אפשר לומר בזהירות שלא זיהינו משבר חזק. למרות שהיא, כאמור, תיפקדה כאמא מסורה באופן שקשה לתאר, נראה שמרגע הפרידה, היתה בה מוכנות פנימית לכך. נדמה שהיא השתחררה מעול הטיפול וההשגחה האינטנסיביים, ונהנית מהחופש ומהעצמאות שלה.
בהזדמנות זו אנחנו רוצים להודות לקהל קוראינו הנאמן - לילו, עיליוש, המגיב, שלג, רוני, הגיס ונבות (סליחה אם שכחנו מישהו) שהגיבו, תמכו ופירגנו לאורך כל תהליך גידול הגורות. אין ספק שהזדמנה לנו חוויה מרתקת ומעשירה מאין כמוה.