בוקר שבת. זמן קסום. שלווה ורוגע. כייף לדעת שכל השבת עוד לפנינו.
גוני, מיד כשפוקחת עיניה מבקשת שיביאו לה למיטה את מישל. מישל עושה טובה למצלמה, אף היא מנומנמת.

לאחר קימה יחסית זריזה,  פתחנו את עונת הרחצה בים. מים מרעננים, צלולים ושקטים. החוף גם הוא חצי מנומנם מנופשים הצפונים באוהליהם, לא עמוס מידי, מזג אויר אידיאלי - השמש עדיין לא קופחת.
הנאה וכייף גדול להתחיל כך את השבת. יותר מזה אי אפשר לבקש.

יומני היקר שלום,
בשבת נסענו לכפר יונה לבקר את הגורה שלי, סאם. סאם (כמעט חצי שנה) היא של מור. הפרווה של סאם ארוכה, רכה ויפה מאוד, ומור דואגת לטפח אותה יומיום. אומרים  שיש דמיון רב ביננינו. גם אני בשלב הזה לא הייתי מסופרת וכמעט לא ראו לי את העיניים. אפילו ההתנהגות של סאם הזכירה לי את עצמי, משהו יותר סגור ומופנם, מעט חשדני, שאינו קופץ משמחה לכל אורח בלתי-מוכר.
עם סאם גדלה עוד כלבה קטנה וחמודה ששכחתי את שמה, שנראה שהן חברות ממש טובות ולא משמעמם לה לבד בבית.
יצאנו בהרגשה שמור אוהבת את סאם ומטפלת בה מאוד יפה , כך שאני יכולה להיות שקטה…

מצרפת תמונות שלנו - מקווה שתזהו מי זו מי…
חג שבועות שמח!

בעוונותי, שכחתי להסביר לקוראי הבלוג שסגרתי לפני כמה שבועות (זמנית) את לשונית "צור קשר". זאת בשל מתקפת ספאם שכוונה למייל. הסטטיסטיקה מראה שמנועי החיפוש המתוחכמים והקטלניים ממשיכים לפעול באינטנסיביות, אך כך לפחות לא מתקבלות הודעות במייל שלנו.
ועד שיעבור זעם, מי שמעוניין ליצור קשר יכול לעשות זאת  באמצעות כתיבת תגובה.
אתכם הסליחה.

יומני היקר שלום,
היום אני רוצה לספר לך על חבר חדש שלי בשם לו (Lu). לו הוא גור גרייהאונד איטלקי אפור ויפהפה, שהגיע לא מכבר למשפחת אייזנר, שהם שכנים שלנו.
הגרייהאונד האיטלקי הוא הקטן מבין כלבי הרוח (מכסימום 5 ק"ג).
לו הוא גור מאוד אנרגטי ונמרץ - כשהוא פוגש אותי הוא קופץ עלי ללא הפסק. ההתנהגות הקופצנית שלו מוזרה לי, ואני לא לגמרי מבינה מה קורה סביבי במפגשים שלנו. בהתחלה הייתי קצת בלחץ ואפילו הורדתי זנב (אמא לא אהבה את זה). עכשיו התחלתי להתרגל לכך, יש לי יותר בטחון ואני אפילו מאפשרת לו לקפץ עלי - הוא כזה קל ולא קורה לי מזה כלום. כשנמאס לי אני מראה לו את חוסר שביעות הרצון שלי ואז הוא מתרחק.
אם לומר את האמת, לו ממש נחמד בעיני, הוא מסקרן אותי, ונדמה לי שאני אפילו מתחילה לחבב אותו. עכשיו הוא ממש קטנטן (הכלב בתמונה התחתונה בקישור שצרפתי ממש דומה לו, אך לו יותר קטן), אבל גם כשהוא יגדל לו לא יהיה יותר גדול ממני… אמא אומרת שכשאנחנו אחד ליד השני נוצר קונטרסט של צבעי לבן ואפור מאוד יפה.
ההוכחה החד-משמעית לכך שהוא חסר לי היא שכשאני מטיילת בשכונה אני תמיד, אבל תמיד עוצרת ליד הפנייה של משפחת אייזנר, מתבוננת בין השיחים ומחפשת את לו.
יומני, אני מקווה שגם לו מחבב אותי כמו שאני אותו.

בביקור שערכנו אצל גילי הוטרינרית, קבלנו חיזוק למצבה הטוב של מישל. אני מייחסת את זה ברובו לתזונת ה-BARF עליה כתבתי בפוסטים האחרונים.
המשקל של מישל עלה באופן משמעותי, והיא שוקלת 5.3 ק"ג!
הפרווה שלה רכה, עשירה, ללא קשרים או נשירה (נשירה אף פעם לא היתה לה).
האנרגיה שלה טובה, והיא מלאת שמחת החיים.
הציפורניים שלה, שלדעתנו גדלות בקצב מדהים, מעידות לפי גילי, על כך שהיא מטיילת ופעילה, ולכן הן נשחקות באופן טבעי.
גם השיניים שלה במצב סביר. התברר ששתי שיני חלב שלה לא התחלפו, והן מפריעות מעט לגדילת שיני הבשר. גילי הראתה לנו שאפשר לנסות ולטלטל בעדינות את שן החלב כדי לעזור לה לצאת, אך לא התרגשה מכך במיוחד…למעשה באנו לביקור כדי לבדוק אם יש צורך בביצוע ניקוי שיניים יסודי (שאומר טיפול בהרדמה). גילי לא מצאה שיש בכך צורך בשלב זה, ויעצה לנו לתת למישל פעם בשבוע עצם בקר גדולה, כדי שתחכך בה את שיניה. כך עשינו וההתלבהות אכן היתה גדולה. עד כדי כך גדולה, שמישל מאוד נעלבה ונפגעה קשות כשלקחנו לה את האוצר, ושידרה לנו את חוסר שביעות רצונה בדרך שאי אפשר לטעות בה, ממזרתה.
נושא אחד לא טופל עדיין במלואו - יש עדיין שערות בתוך האוזן, שצריך להוציאן. אבא של מישל לקח זאת על עצמו. מדובר בפעולת מריטה קצרה וממוקדת עם פינצטה עליה מסובבים את קבוצת השערות, ותולשים בזריזות. היינו רגילים שליאור היה עושה לה את זה אחת לכמה חודשים אך הוא נעלם לנו לצערנו.
עד כאן להפעם. רק בריאות.

ב', חבר קיבוץ גדול גוף, שלעיתים נתפס כבוטה וגס בהתנהגותו, פוגש היום את מישל בטיול הבקר, רוכן אליה, מגיש לה את ידיו המריחות מריח כלבו, מלטף אותה ברכות ואומר: הדבר הזה מלכד את המשפחה.
אכן, בחוכמה וברגישות הצביע ב' על נקודה מרכזית.
ימים לא קלים עוברים עלינו, והיצור הקטן והמתוק הזה, שנדמה שחש ומבין הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים להעלות על הדעת —
מלכד, מנחם, מרכך, מתרפק, מעניק אהבה מכל הלב, ללא גבולות ותנאים, משרה שמחת חיים ואופטימיות, מאפשר לחבק אותו עם כל הלב, והלב מתרונן…
האם צריך יותר מזה בימים אלה?