לפניכם אחד הסרטונים הטובים שקבלתי מסבא נבות. באמת שווה.
מי שהעבירה לו כתבה כך: אתן חייבות להקדיש שמונה דקות לסרטון. קשה להאמין! עוד הוכחה לחוזק המין הנשי (לפתוח רמקולים).
אני לא הייתי פונה בהכרח למין הנשי. אבא של מישל, למשל, התרשם מכך מאוד, והצטער שילדיו לא נולדו כך…
הסרטון צולם ע"י רפיק ידידיה (תמיר קמחי).

יומני היקר שלום,
זוכר שספרתי לך על לו?
אם אני מנסה לנתח את מהות היחסים ביננו, ניתן לומר שהקשר ביננו אינו ברור ומתאפיין בחוסר יציבות ותהפוכות. מצד אחד אני מחבבת אותו וכשהוא לא בא אני מחפשת אותו, אבל מצד שני ממש לא קל לי איתו. הכי קשה לי שהוא נכנס בפתאומיות ובלי הזמנה לבית שלנו… בניסיונותיו הוא אפילו קרע לנו את הרשת! אני מצפה ממנו להתנהגות יותר עדינה ומתחשבת…
בינתיים, כדי לווסת מעט את האנרגיות וההתנהגות הגורית שלו, אני מנצלת את הפתח שיש לי בדלת, וכשנמאס לי אני פשוט מזנקת דרכו פנימה (הטפשון עדיין לא גילה איך נכנסים…). אבל כשאני בתוך הבית אני מתבוננת בו מהפתח. תוכלו לראות בסרטון את הדינמיקה ביננו.
נ.ב. - כפי שתוכלו להתרשם, אבא שלי הוא אבא מאוד מגונן, אבל אין לי שום אחריות על הדברים שהוא אומר…

שווה קריאה!
נתקלתי במאמר מצויין בנושא תזונת עצמות ובשר - BARF או Raw Feeding, שנכתב ע"י נטלי אהרוניאן, מטפלת ברפואה משלימה לבעלי חיים (ידעתם שיש מקצוע כזה?). המאמר כתוב בצורה פשוטה ומקיף מידע משמעותי ומעניין.
אנחנו אמנם הגענו לתזונה זו כמעט מתוך חוסר-ברירה (מישל סרבה לאכול אוכל יבש), אך נדמה לי שחשיפה לתזונה טבעית, לפחות ברמת הידיעה, חשובה עבור כל מי שמגדל כלב (או חתול).
זה אולי נראה Too good to be true, אבל אנחנו יכולים להעיד, למרות ניסיוננו הקצר, שלפחות במה שנוגע ליתרונות התזונה - הכל אמת לאמיתה!
לקורא הממהר - לא לוותר לפחות על הפרק "שאלות ותשובות" ו"מיתוסים".

במסעותי באינטרנט התוודעתי למונח הסרת "דאגת הגוף", עליו כותבת ד"ר ראלט. לקורא שעינו תשה מעודף הקישוריות ממנה סובלת כתיבתה, נקצר ונאמר שראלט מראה שאבולוציונית אנחנו בנויים כך, שהגוף חוסך ודואג לעת מחסור. לטענתה של ראלט אחת הדרכים להסרת הדאגה, המהווה מכשול לירידה במשקל, היא לעסוק בפעילות גופנית.
אני מבקשת כאן לדבר דווקא על הסרת דאגת הנפש, גם בהקשר לדיאטות וגם מעבר לכך, שנראית לי מהותית יותר. הדאגה כשלעצמה אינה תורמת מסתבר, כמעט לכלום, ונכון ללמוד להפחית אותה עד כמה שניתן, אם לא להסיר אותה בכלל. 
ולמה כל זה קשור למישל? 
במשך כשנתיים ימים לא הפסקנו לדאוג לתזונה של מישל, שלמעשה כמעט לא אכלה מן המזונות היבשים. אלה הוגשו לה מכל הסוגים האיכותיים ביותר, ובכל וריאציה שרק ניתן להעלות על הדעת. חיפשנו, דאגנו ללא הפסק, והיינו מתוסכלים מחוסר ההצלחה, כפי שבטאנו זאת לא אחת בפוסטים.
לאחרונה אנחנו נותנים לה כאמור תזונת BARF , שגורמת לה ולנו שביעות רצון וסיפוק רב. והינה, דווקא על  רקע זה גילינו שהמתוקה ניגשת בשבוע האחרון לצלוחית  המזון היבש ואוכלת גם ממנו. מישל החכמה משכילה לשלב לה באלגנטיות תזונת BARF עם רוייאל קאנין - שילוב מנצח, שאין טוב ממנו. 
האם השינוי קשור בהסרת הדאגה? יתכן. אולי זה קשור לכך שהקיבה שלה גדלה וגם הדרישות שלה גדלו? ואולי זה קשור לכך שעברה המלטה ועימה השתנו הרגלי התזונה שלה? כמו הרבה דברים בחיים - קשה לבודד את הנתונים ולהצביע על הגורם, אך עם התוצאות אי אפשר להתווכח!

דובר כבר שלא הגענו לטפל במישל בשני תחומים שרבצו על המצפון ונסחבו יותר מידי זמן:
השיצו סובלים משערות באזניים, שיש להוציאן כל פרק זמן. השערות יכולות לגרום לגירודים ודלקות מיותרות. לא עשינו זאת כי לא ידענו איך, וגם היה קשה לנו לחשוב שאנחנו מכאיבים למישל. גם בביקור אצל הספרית וגם אצל הווטרינרית הן לא הצליחו בכך. מסתבר שזה דורש מומחיות.
בנוסף, היה צורך לגזור למישל ציפורניים, וכן יותם הצביע תקופה ארוכה על כך שמצטבר למישל במהלך הטיולים לכלוך עיקש בין כפות הרגליים, שאינו יוצא גם במקלחות. האבחנות שלו, למרות שהן לעיתים היסטריות, הן לרב נכונות בבסיסן. ואכן, היה קשה לחוש מה שייך לעור כפות רגליה של המתוקה, ומה לא…
לצורך ביצוע פרוייקטים אלה הזמנו את המומחה ליאור, שבא אלינו במיוחד וטיפל במישל במסירות מאין כמוה. בנוסף הוא גם סיפר אותה מעט סביב העיניים. זה מסוג השינויים הקטנים שעושים את כל ההבדל, חושפים את ההבעה החכמה והמתוקה בעיניים. קשה לעמוד בפניה עכשיו - היא מדהימה!
מסתבר שהבחור צנוע ומוכשר כמו שד (זוכרים שבעבר הצבענו על תחום מומחיות אחר של ליאור, שאינו פחות חשוב?).
ליאור - מיליון תודות. אין עלייך!

שבת שלום

איחרתי קצת את שבועות אבל בכ"ז…
לפני או-טו-טו 13 שנים, קבלתי משכנה להולדתה של גוני את עוגת הגבינה הבאה. התברר שהעוגה "רצה" חזק בחדר מורים - כולנו היינו אז מורות, והמקור - ממורה אחרת, א.א.ט., שהעניקה לעוגה את שמה.
מבחינתי זאת הייתה פריצת דרך, כי עד אז לא האמנתי שאני מסוגלת לאפות עוגת גבינה.
מאז אפיתי אותה המון פעמים, ואפילו שיפרתי קצת לפי העדפות המשפחה (פחות סוכר וקמח, יותר גבינה).
מה שטוב בעוגה שהיא פשוטה וטעימה להפליא, היא נראית מרשימה ומקצועית, ויש בה 100% הצלחה!
עוד מילה לפני המתכון - האחות של מישל, זו שמתכחשת לקיומה, וזו שאינה אוהבת פחמימות, אוהבת מאוד דווקא את בסיס העוגה הזה!