אולי היה ראוי לעשות זאת מוקדם יותר, אך העליתי בימים אלה בקישורי המשפחה הפנייה לאתר העמותה למורשת משה שרת. מעבר למשנה הפוליטית ולדברים שברומו של עולם, אהבתי את שכתבה נינתו, נעם שרת, שסקרה את תולדות משפחת שרתוק במסגרת עבודת שורשים שלה. ברצוני להפנות את הקוראים גם לסיפור התאונה הטראגית שקרתה לפני 69 שנים, שבה נהרגה גם אמא של סבא נבות.
נדמה שממזמן לא סקרנו את מצבה של מישל, והרי היא מוקד הבלוג הזה…
נתחיל ונספר שהלילה מישל הגדילה לעשות, והטרידה את אמא שלה כמה וכמה פעמים במהלך הלילה. הדבר היה חמור שבעתיים היות ואבא שלה לא בארץ, כך שהעומס לא התחלק שווה בשווה.
נמשיך ונגיד שבימים אחרים אמא שלה הייתה כועסת עליה, אך כנראה בשל האהבה הרבה אליה - הדברים מתרככים ומתעדנים… וכשכלו כל הקיצים (צ"ל: קיצין) היא פשוט העלתה את מישל ב-05:00 בבוקר על המיטה לצידה…
למה היא הטרידה? נדמה שסתם משיעמום. היא יכולה להתאפק בלי בעייה. נכון שהיא אוכלת יותר לאחרונה (שקלנו אותה - 5.5 ק"ג!), אבל זאת לא סיבה.
ומה עם הפתח בדלת? היא לא יכולה לצאת לעשות את צרכיה לבד? לאחרונה אנחנו נוהגים לסגור את הפתח בלילה, כי היא אוהבת לצאת לה להנאתה ולנבוח בלילה…
מסתבר שלא הכל מושלם אצלה, יש להודות בכך.
אבל בכל-זאת התמונה הכללית היא מאוד חיובית: מישל אוכלת נהדר (טפו-טפו-טפו), משלבת מזון נא עם מזון יבש, יש לה אנרגיות של שמחה ועליזות, היא משחקת ומשתובבת, מתעניינת בסביבה, יותר פתוחה וצוברת ביטחון. היא גם נראית נהדר - רואים לה את העיניים היפות, היא התעגלה והפרווה שלה מרשימה (למרות שיש קצת קשרים ובסוף נספר אותה…). אבא של מישל מציין את היציבה המרשימה שלה ואת תנועות האגן הסקסיות בעת ההליכה. בקיצור - היא אהובה על בני המשפחה יותר מתמיד.
ולסיום - סוד קטן: נדמה שאנחנו מבחינים בימים אלה בסימנים ראשונים של ייחום. כמו שאנחנו מכירים את מישל- מדובר בתהליך מורכב וממושך, שהסימנים שלו אינם חד-משמעיים, ולכן צריך להתאזר בסבלנות. כמובן שנדווח על התמורות בהמשך.
עד כאן תמונת המצב להפעם.
עוד סרט טוב מ"עובדה", הפעם של יגאל מוסקו, אודות בית החולים הווטרינרי בבית-דגן.
מעבר לרמת שירותי הבריאות הגבוהה, שטוב לדעת שקיימת בארץ (ושלא נזדקק) אהבתי והתחברתי לעובדה, שמוסקו נתן ביטוי מרגש לסיפורים האנושיים המתארים את עוצמת הקשר בין האדם לבעל החיים. שווה צפייה!
קבלו את אבא של מישל ואחותה (זו המתכחשת לקיומה) במירוץ גבעת אולגה ה-2 שהתקיים ביום ו' 18/12/09 בסימן שחרור גלעד שליט.
בתמונה למעלה - "נבחרת" מעגן-מיכאל…
למתעניינים: האצנים של המשפחה סיימו את מירוץ ה-10 ק"מ בזמן משותף של 46.31 דק' (ממוצע של 4.39 דק' לק"מ). האחות של מישל סיימה חמישית בקטגוריה שלה, כשמקדימות אותה אצניות מקצועניות. אבא של מישל סיים תשיעי בקטגוריה שלו, בה היה בין המבוגרים…כבוד!
יומני המאוד יקר, שלום,
היום אני מבקשת לספר לך על מתנה מאוד מקורית שקבלתי מדודה שלי, הדרי, שגרה בתל-אביב. היא הביאה לי מתקן המכיל שקיות לאיסוף קאקי, אותו ניתן לחבר לרצועה או למכנסיים. בחו"ל זה מאוד מקובל, וזה נקרא Poop bag dispenser.
מה שמעניין שאצלנו בקיבוץ לא שמעו על ההמצאה הזאת, כי כאן הכלבים עושים את צרכיהם בצידי הדרכים, ואף אחד לא מצפה מהם לאסוף זאת… למעשה, כאן בקיבוץ הכלבים מסתובבים לרוב באופן חופשי בלי בעליהם, לטוב ולרע. כך קורה שבמקרה הטוב (כפי שקורה לי) אנחנו עושים את צרכינו לצידי הדרך בטבע, אבל לעיתים אפשר לפגוש גם הפתעות לא נעימות על שבילים מרכזיים. את אמא זה מאוד מרגיז, אבל ככה זה בקיבוץ… [למעשה יש צדיקה אחת בסדום - ר' שהיא חובבת בעלי-חיים מושבעת, נוהגת לאסוף את הקאקי של כלביה. ר' היא בכלל טיפוס מיוחד במינו… אבל זה לא להפעם].
נחזור לסיפור המַתנה: בתל-אביב, בשונה מהקיבוץ שלי זה לא מקובל, כך דודה שלי ספרה לי. שם בעלי הכלבים מחוייבים לאסוף את הקאקי לשקיות, ואם לא - אפשר לקבל קנס מפקחי העירייה! לכן היא חשבה שהמתנה הזו תהיה לי שימושית.
תודה בכל מקרה, דודה הדרי. אני מאוד מעריכה את זה.
שבת שלום, ממני מישל
מישל, בהיותה שותפה בקהילת מעגן-מיכאל, נוטלת חלק פעיל במסורת עתיקת ימים - אכילת לחם מטוגן בשבת בבקר. אמנם היא אינה הולכת לחדר-אוכל, שם תעשיית הלחם המטוגן מאוד מפותחת, אך היא זוכה ללחם מטוגן ביתי, חם וטרי, כמו אחיה המפונקים. ומה יותר טוב מזה בימי חורף אלה?
אז תוספת של חלה, ביצה וחלב אינה יכולה לעשות לה כל רע פעם בשבוע, גם אם זה מעט מטוגן, והסימוכין לכך- האומלט של ד"ר קישון, עליו נכתב כבר בבלוג.
שבוע טוב וחג חנוכה שמח!
שני טיפים שנוספו לאחרונה למדור "טיפים":
* תוספת של כמה טיפות שמן סרדינים עושה פלאים! אנחנו מטפטפים מעט על המזון היבש ומישל טורפת את המזון בתיאבון רב.
* לא בריא לעשות הרבה מקלחות, וזה גם לוקח הרבה זמן, לכן גילינו שמקלחות נקודתיות יעילות. למשל לרחוץ רק את כפות הרגליים והפנים או רק את הגוף למטה - תלוי בצורך, מבלי להרטיב את כל הפרווה העליונה שהיא לרוב נקייה. רחצת האזורים שמתלכלכים, הופכת את הרחצה לקלילה, לא מקררת את כל הגוף, לא מצריכה ייבוש בפאן, ויותר מהכל - אינה פוגעת בשמנוניות הטבעית של העור.
למישל שני דודים, שמתעסקים עם סוסים. האחד - אורי שרת, בעל מרכבות הירדן, עליו נכתב לא אחת בבלוג. השני - יאיר שרת, משמש בתפקיד בכיר במולטילוק, ומה שיותר מעניין - חובב סוסים מושבע, מומחה לסוסים ערביים. תוכלו כאן לראות את סוסתו היפהפיה, חממי, שהיא אולי סוסת המירוץ הערבייה הטובה בישראל, זוכה במירוץ.
