יומני שלום,
אני מבקשת היום לגעת (בעדינות) בנקודה רגישה הקשורה בכלבים גזעיים ומעורבים. 
בראשית דברי אצהיר בפניכם: אני כלבת שיצו גזעית בלי תעודות. אני בטוחה בגזעיות שלי, כי אני יודעת מי שני ההורים שלי, מי הסבתא שלי - בקיצור, הגנטיקה או קוו הגידול (זה מונח מקצועי יותר…) ידועים לי מימים ימימה, כי נולדתי בבית-הגידול של מורן, שעליו אני סומכת ב-100%' ואני בטוחה שאני נושאת את התכונות המאפיינות את השיצו.
יש מגדלים שיגידו שאם אני בלי תעודות אני לא גזעית, כי רק התעודה מוכיחה באופן חד-משמעי את הגנטיקה שלי. אני וההורים שלי לא הולכים לתערוכות, ולכן איננו זקוקים להוכחה הזו. כפי שטענתי כבר - לפי כל האפיונים אני שיצואית מובהקת.
מעבר לתעודות ותערוכות, מה שהיה חשוב להם בעת הקנייה הוא הבטחון והידיעה, שאני נושאת איתי את התכונות (הטובות) של הגזע, כמו למשל מראה פנים פחוס, עיניים גדולות, גוף קטן, אופי ידידותי, פרווה איכותית שאינה משירה, העדר ריח כלבי וכד'. לכן היה חשוב להם לא להתפתות לכל מיני הצעות אנונימיות זולות ביד 2, אלא לקנות ממגדל אמין ומקצועי, ועל כך כבר דובר לא אחת בבלוג.
מה שקורה בשטח, שלעיתים קרובות אנשים,  בעיקר בתחילת דרכם, מתלהבים מכל גור חמוד שמוצג כ"שיצו", ואינם יודעים אפילו לשאול את השאלות האלמנטריות. כך נמכרים בשוק הרבה "שיצואים" שאינם באמת שיצו, ואת זה הם מגלים לצערם מאוחר יותר כאשר ההתנהגות, המראה ושאר האיפיונים אינם תואמים לגזע. 
אני מבקשת להדגיש שוב נקודה חשובה בעיני: "הגזעיות" כשלעצמה אינה חשובה, והיא לא המטרה.  מה שחשוב להבטיח, ואת זה אני שומעת מכל מיני אנשים שרוצים שיצו, שהתכונות הטובות של שיצו יימצאו. הבעייה טמונה בכך שהיות והשטח מאוד פרוץ ולעיתים קרובות לא מקצועי ולא אמין, הבטחון המקסימלי יושג רק אם קונים כלב ממגדל אמין אן שקונים עם תעודות (ואז המחיר יהיה הרבה יותר גבוה).
אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי בנושא מעט מורכב.

דבר אחרון  להיום - מוסיפה כאו קישור לאתר מעניין שמצאתי, העוסק בזיהוי הגזעים המרכיבים כלבים מעורבים על-פי ה-DNA. דבר זה יכול לעזור, כך נטען, להבין טוב יותר את האופי של של הכלב כנגזרת של הגזעים המרכיבים אותו ולאתר מחלות תורשתיות פוטנציאליות המיוחסות לכל אחד מהגזעים. מדובר בבדיקה לא פולשנית באמצעות מקל אוזניים, המוצמד לחניכיים למשך מספר שניות. 
אותי דווקא מסקן לראות מה הבדיקה תגלה… אולי יהיו לי הפתעות, אבל אני סקפטית עד כמה זה יעניין בעלי כלבים לא גזעיים…
ביי, מישל

אל תגידו שלא הזהרתם - הפוסט הזה נוחת עלי וגם עליכם, מסתבר, מ-nowhere, הוא אינו שייך לכלום, וגם  החשיבות שלו מוטלת בספק, ובכ"ז -
מה עשיתי אתמול כשחזרתי מהעבודה בין ארבע לשבע בערב?
1. חסלתי את הכלים מהכיור למדיח
2. הכנסתי מכונת כביסה (האחות של מישל, זו המתכחשת לקיומה, צריכה דחוף ליום ו')
3. שטפתי סלון (בעזרתה של האחות הצעירה של מישל)
4. קטפתי רוזמרין וגרניום והרתחתי אותם בסיר (כדי לעשות למישל טיפול טבעי נגד בפרעושים)
5. התלבשתי והלכתי לחוג חיטוב ועיצוב
6. תליתי את הבגדים ממכונת הכביסה לייבוש
7. חפפתי למישל את הפרווה
8. שטפתי אותה במי הרוזמרין + גרניום + חומץ + טיפות לבנדר + טיפות שמן ארז (Cedarwood, Cedrus atlantica)
9. עשיתי לה פאן והברשתי אותה
10. הכנתי ארוחת ערב

האם ועד כמה זה קריטי לטייל עם השיצו בימי הגשם?
ובכן, לפי הד"ר - השיצואים (כמו גם כלבים אחרים) לא אוהבים לטייל בגשם, ולכן לא נורא אם לא מוציאים אותם לטייל בימים אלה. נוסף לכך הם גם נמוכים, ולכן הבטן נרטבת להם וזה באמת לא נעים…
היו ימים שממש אילצנו את מישל לצאת לטיולים בהפוגות שבין הגשמים, בידיעה שזה חשוב עבורה, אך למען האמת היא ממש לא עשתה זאת בשמחה! היום אנחנו לא מתעקשים על זה - בימי הגשם מאפשרים לה לצאת לעשות את הצרכים, אך לא לוחצים עליה לצאת לטיולים בכל מחיר. ראינו שאין עם זה בעייה - היא רגועה, נינוחה, אוהבת להיות בבית ולא סובלת מכך שלא הוציאה אנרגיה יום-יומיים. גם הידיעה שמדובר בגזע שלא דורש הרבה פעילות גופנית מרגיעה בנסיבות האלה.

* היום צפוי להגיע רב-אמן ליאור לספר, לגזור ציפורניים, לנקות אוזניים, מה שנקרא - טיפול 10,000.
   נדווח.

כדי להמחיש את הצורך בתספורת עליו דובר לאחרונה - קבלו תמונות של לארה המתוקה, "לפני" ו"אחרי". לארה שייכת לנועה, שהיא אחת מקוראות הבלוג.

תסכימו איתי שהמבט של השיצואים כובש, ממיס ואי-אפשר לעמוד בפניו…

עוד בסדרת סרטוני הוידאו "How to" , והפעם, איך לנקות ולהוציא את השיער מן האוזניים של כלבים ארוכי פרווה?

לאחר שצפיתם בוידאו, אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם שפעולה זו אינה כה חביבה כפי שזה נראה בסרטון. למעשה למישל זה כואב, מאוד לא נעים ובעיקר - מעליב! מי שאמון על הפעולה הוא אבא שלה, בזמן שכל יתר בני המשפחה מסתגרים בחדרים, כי אינם יכולים לראות את סבלה של המתוקונת… אתמול, למשל, לאחר המריטה היא נעלבה עד עמקי נשמתה ולקח לאבא של מישל זמן רב עד שהצליח לשקם בחזרה את האמון שלה בו…

ההבעה של השיצו היא מהותית ביותר, ואחת המשימות של כל מגדל לדעתי היא לשמור על מראה פנים מטופח בתקופה שבין התספורות… למרות הצילום החובבני - מוגש מידע שימושי ביותר:

ולא פחות חשוב - האם גם אתם מתפעלים כמוני מהסבלנות הרבה של זואי המתוקה?

כ"כ הרבה נכתב על הסרט של טרנטינו (2009), ומי שחשקה נפשו יוכל לקרוא על כך לבדו. ראיתי אתמול את הסרט בקולנוע המקומי. מדובר לדעתי ביצירה מעולה, מרתקת ותפורה היטב. שווה ביותר.
צפו בטריילר הרשמי של הסרט:

 יומני היקר שלום,

היום אני רוצה לספר לך על רעיון מהפכני, שהוא פשוט וגאוני בבחינת "איך לא חשבו על כך לפני זה"….
בטיול הבקר הראשון שלי עם אמא מידי יום היא נוהגת להריץ אותי לידה, כשהיא רוכבת באופניים. אני חושבת שזה בגלל שהיא קצת ממהרת והיא רוצה לחזור מהר, להספיק להכין את הסנדוויצים לאחים שלי, ולהגיע בשעה סבירה לעבודה. אנחנו בדרך כלל מגיעות בטיול לדואר או למחסן בגדים, כי היא רוצה לנצל זאת גם לצרכיה, ואני מכבדת את זה.
הבעייה היא שאני מאוד אוהבת לעצור בטיולים, וכשהיא רוכבת באופניים, למרות שהיא משתדלת להיות קשובה לקצב שלי, קורה לא אחת שהיא מושכת אותי יותר מידי חזק, וזה גורם לי לקוצר נשימה קל.
למה אני מספרת את כל זה? כי אתמול היא קנתה לי ריתמה שנכרכת סביב הגוף , במקום הקולר.
זה אמנם לוקח עוד שתי שניות לכרוך זאת על הגוף, אבל זה שווה את המאמץ. גם אם היא מושכת אותי מעט חזק במהלך הרכיבה, הלחץ הוא על הגוף ולא על הצוואר. היות וכידוע אני שייכת לגזעים פחוסי הפנים (ברכיצפאלים), נושא הנשימה מעט רגיש אצלנו, ולא רצוי להפעיל לחץ על חוליות הצוואר ולגרום לתעוקה.
מה להגיד? זה רעיון ממש מצויין.
קוראים יקרים, בחיפושיה של אמא אחר התמונה האמיתית של הקולר (האדום, איך לא), היא הגיעה לאתר האיטלקי של Ferplast המייצרת את האביזר. היא ממליצה לגלוש בו כי הוא יפהפה. עוד היא מספרת שאגב החיפוש היא למדה בעזרת תוכנת התרגום של גוגל ארבע מילים חדשות באיטלקית:
prodotti = מוצרים
cani = כלב
collari = קולרים
guinzagli = רצועות

אם אתם מתלבטים האם קולר או רצועה, ראו תשובות קוראים מ-Yahoo (אנגלית), שם אגב רובם ממליצים דווקא על  קולר.

עד כאן, מישל

קבלו תמונות של האחים החמודים של זהבה עם הגורים שלה, מהם הם נפרדים בימים אלה.
   

דובר רבות על נביחות כלבים כדרך תקשורת בעיקר למטרת אזעקה, משחק או לביטוי געגוע.  כידוע, מישל לא מרבה לנבוח, אך אם היא כבר נובחת היא מנסה לתקשר איתנו על-מנת לקדם את רצונותיה. מדהים לגלות איך היא משכילה לגוון את הנביחות שלה לצורך קידום מטרותיה השונות, ומדהים לא פחות איך אנחנו לומדים לפענח את הדקויות האלה.
למשל, כשהיא מעוניינת שנפתח לה את דלת הסלון, כדי לרדוף אחרי חתול שהיא מבחינה בו , הנביחות שלה מאוד תוקפניות ותובעניות. כשהיא חוזרת מטיול עצמאי ומבקשת שנוריד אותה מהמדרגות, שהיא לא יודעת לרדת בהן, הנביחה שלה קצרה ומינורית, ויש מרווח גדול בין כל נביחה (כדי לתת לנו זמן להגיע). אם זאת שעת בקר מוקדמת ופתח הדלת חסום, והיא רוצה לצאת מהדלת הראשית, היא נובחת נביחה קצרה כמעט בלתי-נשמעת, וזה נראה כי היא מבקשת להתחשב בישנים… בענייני אוכל הנביחות שלה הן חד-משמעיות, חזקות, מעצבנות ומאוד אסרטיביות. אתמול למשל היא התגרתה מאוד מריח עוגיות הגרנולה המשובחות, שהאחות שלה (המתכחשת לקיומה) אפתה. היא התיישבה בהחלטיות ליד השיש ונבחה בצורה שאי-אפשר לסבול לאורך זמן.
מפעים לגלות את מגוון הנביחות, שהיא משכילה להשתמש כדי לתקשר איתנו בצורה כה מרשימה… מתוקה שלנו.
 
הידעתם שנביחת הכלב מיוצגת בביטויים אונומוטופאים המשתנים משפה לשפה?
למשל בסין היייצוג לקול הנביחה הוא wang, wang , באפריקה - blaf, blaf woef, woef keff, keff, באיטליה - bau, bau; arf, arf וכד'.