היום אבא שלי בן 50!
לרגל האירוע המאוד מרגש ביליתי עם כל המשפחה בישוב אמירים בצימרים של משפחת זרחי, המכונים בשמם היפה "ארץ הגליל". זהו מתחם של שבעה דונם הטובל בירק (אמא שלי "צרכנית ירוק"), שבו פזורים תשעה צימרים יפהפיים, מוקפדים ומפנקים, הממוקמים בחורש ומעניקים פרטיות רבה. לכל צימר איפיון וייחוד משלו . ביום הראשון ההורים היו לבד בצימר "האלה" (לי היה קצת קשה בלי ההורים ולא ישנתי טוב באותו לילה, למרות שהאחים שלי טיפלו בי מאוד יפה). ביום השני סבא הביא אותנו לאמירים, כלומר אותי ואת שאר האחים, והכל בהפתעה גמורה. אבא מאוד שמח למפגש עם כל המשפחה, ואמר שהוא לא צריך יותר מזה.. לרגל האיחוד המשפחתי עברנו לצימר משפחתי המכונה "בית העץ".
באמירים בעלי הצימרים - רויטל, יורם ומשה קבלו אותנו במאור פנים, ולי אישית לא היתה כל בעייה להתלוות למשפחה לכל מקום שהלכו. בעיקר טיילנו בחורש ונהניתי מאוד מהמרחבים המוריקים שם. זה באמת מקום מיוחד, נעים ויפהפה. גם מזג האויר הסגרירי היה מאוד נעים והתאים לנו. בדומה לאבא שלי, גם אני לא צריכה יותר מלהיות יחד עם המשפחה שלי. אין יותר כייף מזה!
אני רוצה לאחל לך, אבא יקר שלי, שתישאר צעיר, חתיך וחמוד - אתה אדם מיוחד במינך ואני אוהבת אותך מאוד.
שלך, מישל
לאחרונה גיליתי עובדה מעניינת: כ-600 כניסות לבלוג של מישל היו לאחר שאנשים הקלידו בגוגל את מילות המפתח "בתי גידול". הדבר בא ללמדנו שיש התעניינות רבה בנושא..
בהקשר זה ברצוני לציין מספר נקודות שלדעתי הן מהותיות, חלקן הוזכרו בצורה זו או אחרת בבלוג. למרות זאת חשוב לי לשים את הדברים באופן מתומצת וממוקד כאן, בעיקר לטובת המתעניינים בקניית גור/כלב שיצו :
השוק רווי באנשים שרוצים למכור שיצו. לפי הניסיון שלי רובם לא יוכלו לציין ממי הם קנו את הגור, מי ההורים שלו, חלקם חושבים שאם יש לשיצו עיין אחת כחולה ואחת חומה זה אטרקטיבי, וחלקם חושבים שככל שהשיצו גדול יותר, כך זה טוב יותר…
בעיין לא מקצועית ובעיקר כשמדובר בגורים - כמעט כל גור כובש את ליבנו, ולכן קשה להבחין בגור שהוא, לדוגמא, שיצו מעורב עם לאסה אפסו, או גור שפניו לא ממש פחוסים, או גור שהוא לא סימטרי, שלא לדבר על בעיות גנטיות וטראומת טיסה של גור שהוטס מתאילנד למשל…
בנגע למחיר - זה פקטור חשוב שקשה להתעלם ממנו. רובנו אוהבים לקנות בזול, וכשקונים כלב בלי תעודות טווח המחירים מאוד מאוד רחב. בנוגע לכך אני נוטה לומר בזהירות שברוב המקרים גור שנמכר במחיר "מציאה" - יש להתייחס אליו בחשדנות.
על-מנת לצמצם את הסיכון, ולהבטיח קנייה של גור שיצו איכותי מבחינת שמירה על תכונות הגזע, חשוב לדעתי:
א) ללמוד ולאסוף נתונים על הגזע
ב) להתרחק מסוחרים
ג) לקנות ממגדל אמין ומקצועי - כאן צריך להשקיע את המאמץ העיקרי, היות ולא קל למצוא מגדלים טובים ומקצועיים, שאפשר לקנות מהם כלבים איכותיים במחיר סביר, וה"סביר" הוא כאמור סובייקטיבי (הוא עד כדי כך סובייקטיבי שרב האנשים בקיבוץ אינם מבינים איך אפשר בכלל לשלם בעד כלב…).
[למה שיקנו גורים של מישל אם אני ממליצה לקנות ממגדל מקצועי? גול עצמי?! - לא בדיוק. אני אמנם לא מגדלת מקצועית, אבל אני מאוד אכפתית לגידולה של מישל, מקבלת הנחייה יומיומית ממגדל מעולה ממנו קנינו את מישל, רכשתי במהך הזמן לא מעט ידע בתחום, ואני יודעת מצויין מה הגנטיקה של הכלבה שלי. נדמה לי שבכך אני שונה מהרבה מהמפרסמים ביד-2]
סיפור 1)
תאי היא כלבת קבלייר קינג צ'ארלס ספאנייל חמודה כבת שנה מהקיבוץ. מישל מחבבת אותה, והיא כדרכם של קבליירים - מלאת מרץ, עליזה ואנרגטית. הכל טוב ויפה, רק שהיא נראית לבעליה רזה מידי, והם די דואגים לה. מסתבר, כמה מוכר, שהיא לא אוהבת את האוכל היבש והם ניסו כבר כמעט הכל… הם גם אינם בטוחים שבעתיד היא תוכל לעבור הריון והמלטה בשל המשקל הירוד שלה.
סיפור 2)
נואל היא כלבת קוקר ספאנייל בוגרת וחמודה השייכת לחברה מהעבודה. לאחרונה היא נחלשה מאוד והתברר בצילום אולטרסאונד שהיא סובלת מבעייה חמורה בלבלב. בני המשפחה נוסעים איתה פעמיים ביום לווטרינר, שתקבל אינפוזיות דרכן היא לוקחת את תרופות. בימים אלה נואל מתחילה להראות סימני התאוששות קלים. יתכן מאוד שהיא, בדומה לכלבים אחרים בקיבוץ, שנוהגים להסתובב חופשי, אכלה שאריות מזון שלא היו מתאימות לה, והן אלה שיצרו את העומס על הלבלב. לדברי הווטרינר הדלקת בלבלב יכולה במקרים חמורים להתפתח לסוכרת.
בחרתי להביא את סיפורן של שתי הכלבות המתוקות, כי אני נוטה לחשוב שהאכלה במזון נא, עליה כתבתי רבות בבלוג, היתה תומכת היטב במשקל של תאי, ויתכן ואף מונעת את דלקת הלבלב של נואל, וכל המעוניין לקבל דוגמית מהמזון של מישל מוזמן בשמחה.
* הספאנייל הם סוג של כלבים שהתפתחו כדי לעזור לציידים במשחק של מציאת הטרף והחזרתו (לרוב ציפורים), רובם בגודל בינוני-קטן, בעלי פרווה ארוכה ואזניים שמוטות וארוכות.
.
תאי נואל
חדי העיין מביניכם וודאי שמו לבם לכך שכותרת הבלוג (ה-header) השתנתה מעט. הגיס היקר נענה הלילה לבקשותי החוזרות ונשנות והתפנה מעט לטובת ה"בלוג של מישל". ומה עשה? הוא שינה, לבקשתי, את הפונט של הכותרת ל-FrankRuehl, שהוא הפונט המועדף עלי בעת האחרונה. כמו-כן הזיז מעט את תמונתה של המתוקה ימינה, כי היה לי צורך עז ל"יישר" אותה עם התמונות האחרות של המצגת והאלבום (למעשה צריך עוד טיפ טיפה שמאלה…).
טל, אתה גדול (כמעט כמו מארינה) - תודה!
היא הגדולה מכולם (תרתי משמע)!
מארינה, זמרת יפהפיה ומרתקת, מעבדת ומבצעת מקורית, בעלת הופעה כובשת ודרך ייחודית להגיש את השירים.
הקשיבו לגירסה המבריקה ולביצוע המבריק לא פחות של "מונו".
ועוד הקשיבו, טרי טרי לציפור קטנה בלב.
באחד הפוסטים האחרונים הזכרתי בקצרה את הטיפול הטבעי נגד פרעושים, ונדמה שראוי לייחד לכך פוסט נפרד.
ובכן, לאחר שנמאס לנו לטפטף למישל כימיקלים, שיכולים להגיע למחזור הדם כמו Advantage, מה גם שהתכשירים די יקרים - החלטנו להשקיע בכיוון הטבעי. יתכן שהטיפול פחות אפקטיבי לטווח ארוך בהשוואה לחומרים הכימיים, וסביר להניח שיש לחזור עליו לעיתים קרובות יותר, אך הוא הרבה יתר ידידותי וחביב.
את הטיפול כדאי לעשות לאחר חפיפה וייבוש קל.
המרכיבים הבאים מוזכרים בכל מיני אתרים, והתמיסה הבאה שרקחנו היא מקורית וכוללת:
צמחי רוזמרין
צמחי גרניום
שמן לבנדר
שמן ארז
שמן לימון (או חומץ)
מה עושים?
מרתיחים כ-2 ליטר מים עם צמחי הרוזמרין והגרניום (כל הבית מפיץ ריח נהדר). נותנים לתמיסה לרתוח על אש קטנה כחצי שעה עד למיצוי הגון.
מקררים קצת, וכשהטמפ' חמימה מסננים את הצמחים.
מוסיפים לתמיסה כמה טיפות של לבנדר, שמן ארז ושמן לימון (או חומץ), כשמונה טיפות מכל סוג שמן.
בעזרת מגבת קטנה מעסים את התמיסה החמימה ביסודיות על הגוף. ניתן גם להשאיר את המגבת הרטובה על הגוף לכמה שניות כמו קומפרס.
רצוי להשאיר את התמיסה הריחנית בלי לשטוף, ורק לייבש עם פאן (צבע המיצוי של הרוזמרין מוסיף לפרוותה הבהירה של מישל גוון אדמוני…).
להשלמת הטיפול שמנו למישל קולר Bio Band של Beaphar (הולנדי!), שאמור לטפל בטפילים באמצעות שמנים טבעיים (היא מפיצה ריח נהדר ומרענן של אקליפטוס ומנטה).
המלצה חמה: הסרט שירת הדרורים (2008), של הבמאי האיראני מג'יד מג'ידי, סובב סביב היופי שבדברים הפשוטים בחיינו כמו פרנסה, משפחה, ילדים. יפה כותב על כך דובדבני, שהסרט "… מצליח להעביר בצורה מרגשת ומלאת הומור מסר בנאלי למדי. לפעמים, כך מתברר, לא צריך יותר מזה". מסכימה עם כל מילה. באמת לא צריך יותר מזה. רוצו! (מאוד מאוד אהבתי ונהניתי בזמנו גם מסרטו הראשון של מג'ידי ילדי גן העדן ,1997).
את המכתב הבא קבלתי במייל לפני כשבוע, ואני מעלה אותו (באישור) כלשונו. רונית, תודה!
——————————————————————————————————————————————————-
יעל שלום רב,
הייתי חייבת להגיב לגבי טענתך בבלוג "הפוסט הזה… אינו שייך לכלום, וגם החשיבות שלו מוטלת בספק".
אני חושבת שהבלוג שלך ממש פרקטי וחשוב לאוהבי כלבים בכלל ובפרט למגדלי גזע השיצו (או הכלבים הזעירים). עובדה שדרך הבלוג עזרת לי למצוא גזע שמתאים לאורח חיי עם בן זוגי, והסרת את כול חששותיי לגבי גידול הכלב.
בנוסף,ברוב האתרים המידע לגבי אופן הטיפול והגידול בגזע השיצו הוא מועט, חוזר על עצמו ודי מוגבל.
בבלוג את מספרת מניסיון אישי, מכוונת לאתרים חשובים ורלוונטיים כך שכול המידע הדרוש נמצא במרוכז באתר אמין אחד.
עושה רושם שמישל היא חלק מרכזי בחייך ובחיי משפחתך ועצם גידולה השפיע על חייכם בעיקר לטובה, לכן כיף לקרוא את הפוסט ולעקוב אחרי מעלליה של מישל הקטנה במשפחת אמיר.
בכל אופן אני בטוחה שלבלוג יתרונות רבים, בטוח עזרת להמון אנשים כמוני שמתעניינים בגזע השיצו שלא יודעים למי לפנות? ממי לקנות? ואיך לטפל?
בעקבות הבלוג כולם בטח שיגעו אותך ואת מורן המגדל שהם רוצים כלבה כמו מישל.
שמתי לב שאת מגיבה ועונה לכולם בשמחה ובעניין רב, בטוח יש לך כמה "מבקרים" ביישנים שגולשים באתר, אך לא מגיבים שמרגישים כמוני.
יתרון נוסף ולא פחות חשוב, שלנו הנשים תמיד עושה טוב לכתוב, בכתיבה יש מין תחושת שחרור ממש תרפיה, אני מקווה שגם את מרגישה זאת.
נורא התרשמתי מכול הדברים שהספקת לעשות אתמול תוך 3 שעות, ממש אשת חיל, אני בטוחה שמשפחתך מעריכה אותך מאוד (גם אם יש להם נטייה בד"כ לא להראות את זה, כמו כול שאר המשפחות).
מקווה שהצלחתי להראות לך את חשיבות הבלוג ולשנות במעט את הרגשתך לגביו, אל תתני לאף אחד לשנות זאת כול עוד את נמצאת בסיטואציית WIN-WIN, גם הקוראים נהנים וגם את, תמשיכי לכתוב לנו.
מאחלת לך סופ"ש של מילוי מצברים,
לקראת השבוע חדש.
רונית קנדלר
יומני שלום,
הקוראים הנאמנים וודאי זוכרים שלא מזמן ספרתי על הקולר החדש שאמא קנתה לי, שבעקבותיו סבא הציע להביא לי לנסיון רצועת סיליקון (סבא וסבתא שלי הם חברי קיבוץ דגניה ב', שם גם אמא שלי נולדה וחייה עד גיל 21).
ובכן, הוא קיים את הבטחתו והביא לנו הביתה שלל רב של צינורות סיליקון מדגניה סיליקון, בכל מיני עוביים ודרגות התנגדות. מתוכם אמא בחרה לי רצועה לניסיון, אותה החליפה ברצועה הישנה, שהיתה כבר מרופטת.
יתרונותיה של רצועת הסיליקון: היא גמישה ויחד עם זאת חזקה, היא אלגנטית ונעימה למגע. היתרונות שלה באים לידי ביטוי בולט בעיקר בטיול הבקר עם האופניים, שאז הגמישות של הרצועה מאפשרת לי מרחב תימרון. ברצועה הרגילה אמא היתה נאלצת למשוך אותי בבת אחת אם הייתי מחליטה להיעצר, או לחילופין היא היתה יורדת לעיתים קרובות מן האופניים. עם רצועת הסיליקון יש גמישות רבה והיא יכולה להימתח בלי להיקרע! אמא רק צריכה להיזהר שלא לעזוב אותה בבת אחת..
אני מצרפת תמונה של הרצועה וחושבת שרצועת סיליקון זה סטארט-אפ בכלל לא רע!
שבת שלום,
שלכם, מישל
