מצאתי לאחרונה מקבץ של מאמרים טובים ורלבנטיים, לפחות עבורנו, באתר של הוטרינרית סמדר טל. טל, בעלת טור קבוע בשם "שיחות על ארבע" במעריב, ידועה בכך שדוגלת בסירוס בעלי חיים. אני לא בטוחה שאני מסכימה איתה בסוגיה זו, אך בלי קשר לכך לא מזיק להיחשף למידע האיכותי והשימושי שהאתר מזמן, לדוגמא:
רבייה בכלבים
תקופת הייחום של כלבות
הטיפול בכלבות בהריון והמלטות
המדריך לטיפול בגורים
התפתחות הגור וחיסונים
עשרת המיתוסים לגבי פרעושים
כלבים פחוסים- איך מקילים עליהם את החיים?
הכלב מסריח? מה עושים?

גלישה נעימה ופוריה.

יא-ללה לאליפות!

 © זכויות יוצרים לאתר one 

יומני שלום,
אתמול היתה לי חוויה נהדרת ולא שגרתית: הצטרפתי עם ההורים לטיולי יום העצמאות של הקיבוץ. התחלקנו למסלולים שונים: אנחנו בחרנו באחד מהמסלולים האתגריים (האחים שלי בחרו במסלול אחר)- יצאנו ממצפה הילה, והלכנו לאורך נחל כזיב. גרשון, המדריך שלנו הוביל אותנו במסלול מאוד יפה, שבו זכינו אפילו לראות את השושן הצחור הנדיר! מה שטוב שרב המסלול היה מוצל, כי הלכנו בשביל צר בתוך החורש הטבעי. שכהגענו לנחל ממש הופעתי כמה מים זרמו בו!
אני הלכתי לי להנאתי ומידי פעם אמא הרימה אותי כדי להקל עלי (בכ"ז, כדי לא להפריז במאמץ גופני בימים האלה, שהם קריטיים עבורי כי אולי אני בה…). מה שטוב שכל פעם ההורים הקפידו להשקות אותי, כי בטיולים כאלה אני מאבדת נוזלים, וממש מרגישה צמאון לעיתים קרובות. המטיילים האחרים, שאת רובם אני מכירה כי הם משכונת הברון, היו מאוד חמודים,קבלתי מכל עבר המון ליטופים ועידודים ונוצרה אוירה חמה ומשפחתית.
סוף המסלול כלל עליה די תלולה בשמש היוקדת, שבה נגלה אלינו בכל יופיו מבצר המונפורט (תמונה למטה משמאל).  אמא שלי (שהיא כידוע חזקה ברמות ואין לה מגבלות פיסיות) סחבה אותי על הידיים במהלך רוב העליה. בחניון של פארק גורן הוגשה לנו ארוחת צהריים עשירה (תודה למארגנים), ואמא פינקה אותי בפסטרמות  נ ה ד ר ו ת !

   
    
מאוד נהניתי. היה יום אתגרי וכייפי! מומלץ!
מישל

חג שמח! (תמונה מעצמאות 60 למדינה, לפני שנתיים)

ובכן, הסאגה עדיין לא נגמרה.
לאחר ההתעניינות המוגברת עליה סיפרנו, של כמה כלבי קיבוץ ובראשם לוּ, דעתנו לא נחה, ואתמול, יום שישי 16/4 הפגשנו את מישל עם ארמני לזיווג נוסף. יתכן מאוד שזה המועד של הביוץ, ואם כך אזי ההמלטה צפויה להתרחש 63 יום לאחר מכן, כלומר ב-17/6 (מסונכרן היטב עם החופש הגדול!).
להלן התיאוריה  המתפתחת של אבא של מישל בהתאם למציאות המשתנה:
לטענתו הזיווג הנוכחי היה מעט יותר קל מבחינתה של מישל, זאת בתוספת לאינדיקציות הברורות שקבלנו מלוּ, שתומכות בתזה שהביוץ למעשה לא התרחש לפני עשרה ימים.
למעשה קשה לדעת - ההתעניינות של ארמני היתה מאוד מובהקת גם לפני עשרה ימים, והקושי המרכזי, כאמור, כרוך בכך שאין למישל דימום, בעזרתו ניתן לדעת את מועד הביוץ. בנוסף לכך מישל אינה נותנת את עצמה לגמרי בזיווגים, ויש לה גם צורך לרצות אותנו, כך שעם מעט עזרה מאבא שלה היא הצליחה להזדווג בהפרש של עשרה ימים.
תופעה של זיווגים בהפרש של עשרה ימים היתה מוזרה בעיני הד"ר ובלתי ניתנת להסבר על ידו. הוא סבר שארמני בעל הניסיון יודע טוב למדי מתי לזווג, ואילוא היה ביוץ לא היה נוצר וואקום, המאפשר לכלבים להידבק.
מסתבר שאנו עומדים בפני סוגיה בהחלט מורכבת: לדברי הד"ר כלבים יכולים לאנוס כלבות מיוחמות, גם אם זה לא במועד הביוץ. כאן לא היה אונס אך היתה התערבות מינורית, שיתכן שלא אפשרה למישל הזדמנות לבטא את עצמה ובכך, שיבשה את המהלך הטבעי. עוד למדנו שהייחום נמשך בערך שלושה שבועות, שמתוכם הביוץ מתרחש באזור השבוע האמצעי, אך תיאורטית תיתכן הרבעה גם בשבוע הראשון ובשבוע האחרון, דבר שיכול להסביר את ההפרש הגדול בין שני הזיווגים.
לסיכום, לא יודעים. מנסים ומקווים.

קבלו עדכון זריז:
אתמול, יום ה' השכן שלנו, לוּ, התעניין מאוד מאוד במישל. למעשה זו פעם ראשונה שאנחנו רואים התעניינות כזו מאסיבית ומטרידה. לוּ היה ממש מוטרף וכמה פעמים כמעט הצליח לקפוץ על מישל. התגובה של מישל לא היתה ברורה. לא נראה שהיא היתה מעוניינת, ואולי זה היה עבורה משחק משובב. היות והזיווג הראשון היה לפני יותר משבוע זה ערער לנו מעט את הבטחון, שמא לא דייקנו במועד.
הד"ר אמר שזה מוזר לו, והביע חשש שהפרייה בהפרש כה גדול תביא לגור קטן מאחרים, דבר שאינו רצוי. עוד אמר, שלוּ, בשונה מארמני, הוא זכר צעיר ולא מנוסה, ולכן יתכן שאינו יודע לאתר את מועד הייחום האופטימלי. מצד שני זה אכן היה לנו חשוד, לאור התגובה הקיצונית ולאור העובדה שלוּ הוא שכן, שהיה קרוב למישל במהלך כל התקופה האחרונה.
בתוך אי הודאות החליט אבא של מישל להביא עימו את ארמני כשחזר מכדורסל… ועשה ניסיון זיווג. ארמני היה להוט, אך מישל, לדבריו, התנגדה נמרצות, ולכן הוא לא התמיד בניסיון (אמא של מישל הסתגרה בבית וכבר לא יכל לשאת זאת).
לסיכום, לא יודעים. מקווים.

שבת שלום! 

 
האם מישל בהריון?
לא יודעים בוודאות. מקווים מאוד.

האם רואים עליה משהו?
לא ממש. מישל במצב רוח טוב. הפנטזיונרים במשפחה רואים שהבטן שלה מתוחה יותר מהרגיל.

איך יודעים שהזיווגים עם ארמני היו במועד הנכון?
זה נראה מתאים מבחינה זו ששניהם שתפו פעולה שלוש פעמים.לעומת זאת פגשנו את ארמני אתמול והוא כבר היה הרבה פחות להוט, מה שמחזק את התחושה שצלפנו.

האם צריך לעשות משהו מיוחד בשלב זה?
לא. הד"ר אמר שהכל כרגיל כולל טיולים, למעט טיפול נגד תילוע (דרונטל+, חצי כדור עכשו וחצי בעוד עשרה ימים).

האם צריך לפנק את מישל במזון מיוחד?
לא בשלב זה. בסביבות השבוע החמישי צפוי שהתאבון שלה יגבר, ואז נעשיר לה את המזון.

יומני היקר שלום,

ביום שלישי  6/4 * לאחר שההורים הירפו מעט… אמא הלכה עם גוני ואיתי לטייל לארמני **. היא התכוונה לרחרח אחר התגובה שלו כלפַי, וזאת על-מנת לקבל אינדיקציה על מהלך הייחום שלי. אני חושבת שהם התכוונו לזווג אתי עם זכר אחר, שגר די רחוק, ולכן זה היה חשוב.
להפתעתן הרבה ארמני (שיש הקוראים לו ארמני-חרמני) גילה כלפי התלהבות יתרה, והיה להוט לקפוץ עלי. אני נבחתי עליו ולא הראיתי סימנים ברורים שאני מעוניינת. אמא מיד התקשרה נרעשת ונרגשת לאבא, והוחלט בצעד ספונטני ולאור הנסיבות המפתיעות לעשות עם ארמני ניסיון זיווג.
סנדרה, אמא של ארמני, הסכימה שניקח את ארמני אלינו, כדי ליצור עבורי סביבה ביתית ולהקל עלי… (בדרך כלל המפגש נערך בבית הזכר). ואכן ההורים ליוו אותנו בדשא, קצת תמכו בי (אני כנראה לא מאלה שממש מחכות ונותנות עצמן לזיווג), כעבור כמה דקות ארמני זיווג אותי, ונדבקנו ליותר מעשרים דקות.
מפגש חוזר נערך לנו ביום חמישי - די דומה. ארמני היה מאוד נלהב ומרוגש, ואני לא ממש ידעתי מה לעשות, ולא אהבתי שהוא קופץ עלי, אבל עם עזרה קלה של אבא הזדווגנו שוב. מה שטוב שמיד לאחר הזיווגים חזרתי לעצמי מהר, התאוששתי, ואפילו ליוויתי את ארמני לביתו.
שמעתי שאמא ואבא מדברים כמה ארמני יפה וחמוד ובעל אופי טוב (וכמובן שהוא קרוב, דבר שמקל מאוד לוגיסטית), ויותר מכל אני מקווה שהגנים הטובים שלנו יעברו לדור הבא…

ביי בינתיים,
אוהבת מישל

* אם אכן אני בהריון, אזי מועד ההמלטה צפוי בעוד 63 ימים - 7/6/10
** אין צורך להסביר מי זה ארמני, אך לטובת הקוראים החדשים - ניתן להקליק "ארמני" בחיפוש בבלוג ולראות את המוני האזכורים שלו.

שאלה טובה! 
ראשית נדרש לדייק - תהליך הייחום יכול להיות ממושך. השאלה המרכזית שמעניינת את רובנו, כך נדמה לי, היא מתי במהלך הייחום הכלבה מוכנה לזיווג.
ובכן, אצל רוב הכלבות יש דימום המצביע על תהליך ייחום. מקובל לספור 9-11 ימים מיום הדימום, ובמועד זה הכלבה מוכנה לזיווג. אצל מישל הסימנים אינם מובהקים ולכן קשה יותר לדייק במועד המתאים למפגש. זאת משום שאנחנו לא רואים דימום - או שאין לה דימום או שהיא מנקה אותו. גם ההתנהגות שלה רחוקה מלהיות "מזמינה".

אז איך בכל זאת ניתן לדעת את המועד האופטימלי למפגש עם הזכר?
היחום מתבטא (נוסף לדימום) במספר סימנים נוספים:
* גדילה והתנפחות של איבר המין
* ליקוק יתר של איבר המין
* התעניינות מוגברת של זכרים
* עמידת מוצא "מזמינה" - זנב למעלה, גוף מוטה מעט קדימה
כל הסימנים האלה יכולים לתת אינדיקציות למועד האופטימלי של המפגש. יש אפשרות גם להגיע לוטרינר למשטח, שיכול לנבא את המועד המדוייק, אך גם לבדיקה זו כדאי לבא עד כמה שניתן בסמוך למועד המשוער.

עוד מידע על ייחום אצל כלבות - בעברית ובאנגלית, וגם עשר שאלות נפוצות (אנגלית)

לא להתקרב ל"אליסה בארץ הפלאות". פשוט רע ורק יוצאים עם כאב ראש.