הבקר גיליתי להפתעתי את שעשו הגמדים מבלי שהרגשתי.
לאחר תקופה ארוכה שבה לא ניתן היה להוסיף תמונות לגלריה, כי היא הגיעה לשיא הקיבולת שלה, הגיס היקר פתח גלריה חדשה, והיא עוד עולה על קודמתה - כמובן שהתמונות שבה הצטרפו לתצוגה הרנדומלית, אך בנוסף ניתן לצפות בהן אחת אחת וגם בתצוגת שקופית מתחלפת - הכל לפי בחירת הצופה.
טל גיסי היקר, אני מודעת לכך שאתה עמוס, אתה אורז, אתה מטופל בגאיה ובאשת קריירה, ולמרות כל אלה התפנית לבלוג של מישל.
תודה ענקית!

עיתוי זה הכל בחיים (באנגלית, כרגיל, זה נשמע טוב יותר), למשל: מערכות יחסים קמות ונופלות סביב שאלת העיתוי; בחינוך וביחסים בינאישיים אתה יכול לומר את  הדברים המשמעותיים והקשים ביותר בעיתוי הנכון, ולפספס בגדול כשזה לא מתאים מבחינת העיתוי; בפן העסקי יש חשיבות רבה לקבלת החלטות ולביצוע השקעות בעיתוי הנכון; שיווק ופרסום נשענים חזק על העיתוי; איכות זמני השינה תלויה בעיתוי; באימוני ספורט העיתוי הוא משמעותי; בסדר היום הקולינרי יש חשיבות לעיתוי ועוד…
ולענייננו - גם ההחלטה להכניס כלב למשפחה צריכה להתקבל בעיתוי הנכון - למשל במקרה שלנו לא היינו יכולים להכניס כלב למשפחה בשלב בו הילדים היו צעירים. כלומר, היינו יכולים, אך הפרויקט לא היה מצליח ולא היינו נהנים מכך כפי שהיום, היות ולא היינו פנויים מספיק כדי להתמסר לכך כפי שנדרש (ואני לא נכנסת כרגע ל"תרבות" הכלבנית הקלוקלת בארץ, לפיה החלטות להביא כלב 'לילדים' מתקבלות לעיתים קרובות באופן לא אחראי, ובהתאם לכך גם ריבוי מקרי ההזנחה והנטישה בישראל).
לאחרונה נפל לי האסימון שאפילו ההמלטה של מישל באה אלינו בעיתוי מעולה, כששני האחים של מישל בחופשה ונמצאים חלק משעות היום בבית. אילולא כן הבית היה ריק מאדם בשעות היום, והיתה נדרשת היערכות מיוחדת מצידנו - ההורים. כך העומס מתחלק ע"פ כל בני משפחה, הגורים אינם לבד ונהנים מחברת אדם רב השעות (השיצואים ממש זקוקים לחברת אדם), זה אופטימלי וכולם מרוצים.
אמרנו כבר שהכל שאלה של עיתוי?

את הפוסט הבא כתבה עמר סחף קרקובסקה (11)  [קצת ארוך אבל שווה!]

כדי 'להוציא' מבני משפחה כלב, למרות עקשנותם, נדרשת בדרך כלל עבודה רבה הכוללת לפעמים כמה שנים טובות. במאמר זה אציג שיטה חדשנית ומהפכנית להשגת כלב בתוך שניים עד שלושה חודשים. כמובן שדרושים מאמצים גדולים, ועבודה נחושה ללא הפסקות, אך התוצאה שווה!! 

משהו כמו שבוע לפני תחילת התוכנית רצוי לעשות הפסקה של דיבורים על הנושא. לאחר כשבוע – העבודה מתחילה: דיבורים קטנים אבל אינטנסיביים על הנושא. כדאי למצוא חומר שמציג גם את הקשיים והבעיות, וזאת כדי להראות רצינות ומודעות גם לצדדים אלה. חשוב להסביר לבני המשפחה המתנגדים על פתרונות אפשריים לנושאים הבעייתיים (למשל, מי יוציא את הכלב כשאתם לא נמצאים? - מצאתם שכן חבר או קרוב משפחה. מה אם יום אחד לא יתחשק לכם להאכיל את הכלב? - תאכילו את הכלב בבוקר, לפני שמשהו משתבש. ה"המוקשים" האלה דורשים תשובות שאותן תכינו מראש).נסו להפוך למבינים בנושא, אשר יודעים מה לעשות, ונסו ליצור קשר עם כלב, שתוכלו לטפל בו (כמו שאני ומישל…). התמקדו בשניים-שלושה סוגי כלבים, ונסו למצוא אותם בחינם או בזול. ושימו לב לאיזה כלב יש את התגובות הכי טובות מצד משפחתכם.

חודש שני הוא פחות או יותר החודש האחרון. לא צריך להילחץ בזמן, אלא להילחץ במעשים. חשוב לעשות הכול כמו שצריך, ולשים לב לכול צעד אשר עושים, כמו הליכה על קרח. בקשו מבעל כלב (לא חשוב אם גזעו לא בדיוק מה שרציתם, אבל הגודל די חשוב פה, לכן התמקדו בגודל) לקבל את כלבו בערך לשבוע, כדי שבני משפחתכם יראו איך אתם פועלים. חשוב לשמור על קשר עם בעלי הכלב, והכול חייב להיעשות בהסכמת המשפחה. נסו ליצור קשר חזק עם הכלב (שוב, אני ומישל…), כך שבעלי הכלב יוכלו לסמוך עליכם שתטפלו בכלב במסירות ובאהבה. חשוב לזכור, לא להתאמץ יותר מידי עם 'כלב הניסיון',  כי יהיה קשה לשמור על אותה רמה עם הכלב הפרטי, ובני משפחתכם יראו שרמתכם יורדת בכלב שהוא שלכם, וזה לא בדיוק יעזור לכם…כאילו שאתם לוקחים כלב פרטי כמובן מאליו. כמו כן, חשוב לשמור על איזון, בין 'כלב הניסיון' לבין חברים ופעילויות. לאחר שנגמר השבוע, בקשו מבעלי הכלב להגיד לבני משפחתכם איך הם מתרשמים מכם.

כעת, אתם מוכנים ל'דבר האמיתי'. לא לכלב - אל תגזימו! הכוונה היא לשיחה רצינית עם בני המשפחה. תפסו את כולם מתי שנוח, כשהם לא לחוצים על עבודות בית וכד', אלא כשהם פנויים. כמובן הכינו אותם מראש על קיום השיחה.דברו איתם בשיא הרצינות וברוגע, שאתם רוצים להכניס כלב לבית. הסבירו להם ברצינות את הסיבות, הדגישו שאתם מתכוונים לטפל בו, וכמובן הסבירו להם קצת על סוג הכלב שאתם רוצים. ענו על שאלותיהם ותגובותיהם בסבלנות ובידע. אם הם מסכימים, אל תלחצו עליהם כול יום בסגנון "מתי נביא את הכלב?" "מתי נקנה לו דברים?" וכולי, אלא רק כעבור שבוע שאלו בשקט מתי תוכלו להביא את הכלב. חשוב להשאיר את הריגוש בפנים (לא לגמרי, אלא רק כדי לא להציק לבני במשפחה). אם כל זה לא הלך טוב, נסו בחודש השלישי לקצר את כול החודשיים האחרונים. 

לסיכום, לגדל כלב זו אחריות גדולה כמו שאפשר להבין. אם אתם לא בטוחים כי תוכלו, אל תתחילו. כמובן שמאמר זה הוא חובבני, ואין אנו מתחייבים על הצלחת השיטה. כמובן שכל תוספת או רעיון אישי שלכם יוכלו לעזור.
ב ה צ ל ח ה !!!

——————————————————–
בהקשר זה ראו גם את המדריך איך לשכנע הורים להביא כלב למשפחה, וגם 10 דברים לומר להורים כדי לשכנע אותם להביא כלב, שכאילו נכתבו מפיה של עמר, אלא שבאנגלית…

או-טו-טו שישה שבועות
   

לאחרונה גילינו שני דברים מעניינים בנוגע להתנהגות הגורים, שגם קבלו את אישורו של הד"ר, בהכירו היטב את מאפייני ההתנהגות של גורי השיצו:

* גילוי ראשון: הגורים סובלים מחום ונעשים עצבניים ויללנים אם טמפרטורת החדר אינה ממוזגת. חשבון החשמל שלנו יקפוץ בתקופה זו, וזאת בשל העובדה שהמזגן פועל בחדרם סביב השעון…

* גילוי שני: גם אם מדובר בשטח מכובד כמו זה שיצרנו עבורם זה מכבר במרחב המחודש, הגורים החכמים מזהים למעשה את הזיוף הקל, הם ממש לא אוהבים שמתחמים להם שטח, והיו רוצים להסתובב בשטח פתוח ו"אמיתי", לעבור בין חדרי הבית ויותר מכל - להיות יחד עם כל בני המשפחה! לאחרונה הם גורמים לנו לחוש "יסורי מצפון", לאחר שהם משדרים לנו את תחושת העלבון הזו באופן שאינו משתמע לשתי פנים.
———————–
קבלו עדכון של הרגע האחרון:
היום בשעה 10:00 נצפו דילן ודאפי (והאמא שלהם) מסתובבים להם להנאתםׁבסלון, על רצפת הפרקט החדשה…  מה שאומר שהם קפצו בקלילות מעל המחסום שהצבנו בפניהם…

דילן  (מימין) ודאפי (משמאל) בני ארבעה שבועות נחים לאחר יניקה…
למטה מימין - גוני מחזיקה את דאפי.

לבקשת הקוראים, כמה תמונות של הגורים שלנו בני שלושה שבועות:

לצערנו המתוקות בתמונה לא שלנו - קבלו תמונות של המלטת שיצו מחו"ל, גורות יבוא חדשות, איכותיות ויפהפיות של מורן (מורן בחר בשתיים בשחור לבן, אני הייתי לוקחת דווקא על החומה…). תודו שקשה לעמוד בפניהן …
לרציניים בלבד!
 

ועוד תמונות מבית הגידול בבלרוס (בעיקר צ'יוואוות):
שימו לב לפחיסות, ליציבה, לתסרוקות…

   
 האבא של הגורות             האמא (מימין) והאחות של האמא

 
אחת הגורות של מורן