עיתוי זה הכל בחיים (באנגלית, כרגיל, זה נשמע טוב יותר), למשל: מערכות יחסים קמות ונופלות סביב שאלת העיתוי; בחינוך וביחסים בינאישיים אתה יכול לומר את  הדברים המשמעותיים והקשים ביותר בעיתוי הנכון, ולפספס בגדול כשזה לא מתאים מבחינת העיתוי; בפן העסקי יש חשיבות רבה לקבלת החלטות ולביצוע השקעות בעיתוי הנכון; שיווק ופרסום נשענים חזק על העיתוי; איכות זמני השינה תלויה בעיתוי; באימוני ספורט העיתוי הוא משמעותי; בסדר היום הקולינרי יש חשיבות לעיתוי ועוד…
ולענייננו - גם ההחלטה להכניס כלב למשפחה צריכה להתקבל בעיתוי הנכון - למשל במקרה שלנו לא היינו יכולים להכניס כלב למשפחה בשלב בו הילדים היו צעירים. כלומר, היינו יכולים, אך הפרויקט לא היה מצליח ולא היינו נהנים מכך כפי שהיום, היות ולא היינו פנויים מספיק כדי להתמסר לכך כפי שנדרש (ואני לא נכנסת כרגע ל"תרבות" הכלבנית הקלוקלת בארץ, לפיה החלטות להביא כלב 'לילדים' מתקבלות לעיתים קרובות באופן לא אחראי, ובהתאם לכך גם ריבוי מקרי ההזנחה והנטישה בישראל).
לאחרונה נפל לי האסימון שאפילו ההמלטה של מישל באה אלינו בעיתוי מעולה, כששני האחים של מישל בחופשה ונמצאים חלק משעות היום בבית. אילולא כן הבית היה ריק מאדם בשעות היום, והיתה נדרשת היערכות מיוחדת מצידנו - ההורים. כך העומס מתחלק ע"פ כל בני משפחה, הגורים אינם לבד ונהנים מחברת אדם רב השעות (השיצואים ממש זקוקים לחברת אדם), זה אופטימלי וכולם מרוצים.
אמרנו כבר שהכל שאלה של עיתוי?